תחשיב נזק – עובדת ניקיון בשנות הארבעים לחייה שנפלה בשל מדרגה שבורה במקום עבודתה

בבית משפט השלום בחיפה                                                                    ת.א. 2487-05-16

בפני כב' השופטת נסרין עדוי-חד'ר

בעניין:              XXXXX

 ע"י  ב"כ עוה"ד לביא-אלבז סיגל

משד' ירושלים 15 ת.ד. 294 קרית ביאליק

טלפון: 072-2501278 ; פקס: 072-2501279                                                                                                                                                                                                                                                                                 התובעת

– נ ג ד –

1. מוריה שרותי נקיון אחזקה ושמירה בע"מ ח.פ. 512370693

ע"י עוה"ד ארז בלוך ואח'

ת.ד. 518 חיפה 35511

טל': 04-8666466 ; פקס: 04-8665622

2. קופת חולים כללית

ע"י עוה"ד צבי יעקובוביץ ו/או אח'

רח' תובל 11 רמת-גן 5252226

טל: 03-7511120 ; פקס: 03-7522206

 

הנתבעות

 

תחשיבי נזק מטעם התובעת

עניינה של תביעה זו בנזק גוף שארע לתובעת עת עבדה בשירותיה של הנתבעת 1, ששימשה כקבלן לעבודות ניקיון ומשק, בחצרי הנתבעת 2.

 

א. עובדות המקרה

1. ביום 17/12/13 בשעה 12:30 ו/או בסמוך לכך במהלך עבודתה, בדרכה לפח האשפה, נתקלה רגלה של התובעת במדרגה שבורה . היא נפלה ונגרמו לה נזקי גוף חמורים בשני הקרסוליים.

 

2. עובדי המרפאה שהיו במקום חשו אליה למתן עזרה ראשונה.

 

האירוע אשר תואר יקרא להלן "התאונה ".

 

מצ"ב תמונות המפגע מסומנות כנספח "א"

 

ב. אחריות הנתבעת 1

 

1. התובעת תטען כי אי ספק שהנתבעת 1, מעסיקתה, חבה כלפיה חובות זהירות מושגית וקונקרטית והיא הפרה אותן משכך יש לקבוע כי התרשלה.

 

 

2. חובת זהירות מושגית – חובת הזהירות המושגית שחב מעסיק לעובדיו קנתה לה שבת בהלכה המשפטית ואין עוד היום עוררין על קיומה. יחד עם זאת תפנה התובעת למושכלות ראשונים, לפסק דינו של ביהמ"ש העליון עא 663/88 יהודה שירזיאן נ' לבידי אשקלון בע"מ, בו נקבע ;

 

" נראה, שהיום אין עוד צורך לבחון את שאלת עצם קיומה של חובת זהירות מושגית בין מעביד לעובדו. חובה זו מוכרת יפה בפסיקה ענפה ועקבית. קיימים רק הבדלים בין פסקי הדין השונים ביחס לממדיה של אותה חובה וביחס להדגשים בדבר גורמיה השונים. יש שמדובר בחובה לנקוט צעדים סבירים כדי למנוע מהעובד סכנות מיותרות, במקרים אחרים מצוינת החובה להזהיר את העובד בפני סכנות קיימות, ולעתים מודגשת החובה למנוע מהעובד סיכונים בלתי רגילים (ראה, לדוגמה: ע"א 250/64 לוגסי נ' חברת שק"ם בע"מ, פ"ד יט (1) 30, בעמ' 32. ע"א 686/77 מקורות חברת מים לישראל בע"מ נ' מרג'י ואח', פ"ד לו (4) 365, בעמ' 371-372; ע"א 477/85 בוארון נ' עיריית נתניה ואח' וערעור שכנגד, פ"ד מב (1) 415, בעמ' 420. ומראי המקום המופיעים שם)."

 

 

3. חובת זהירות קונקרטית – יש לבחון בהתאם לנסיבות המקרה הספציפי, לאורן יש לקבוע כי המעביד חב גם בחובת זהירות זו לעניין הותרת מכשול בחצרי המעסיק בפועל. התובעת תטען כי מתקיימת גם חובה קונקרטית הנלמדת ממבחן הצפיות שעה שקבלן כוח האדם יכול וצריך היה לצפות כי הותרת מכשול מסוג מדרגה שבורה במקום בו מבצעים עבודות משק וניקיון עלולה לגרום לתאונות ונפילות כפי שאכן ארע בפועל.

 

4. הפרת חובת הזהירות / ההתרשלות

 

מן התמונות עולה כי במקום השבר של המדרגה הספיקו לצמוח צמחים / עשבים, ללמדך כי מצב בלתי תקין זה שרר במקום זמן רב והנתבעת 1 לא פעלה לדרוש את תיקונו ו/או מכל מקום לא הציגה מסמכים בנוגע לכך ולא העלתה טענות אלה בכתב הגנתה.

אין ספק כי הנתבעת 1 לא טרחה לבקר במקום העבודה אליו שלחה את התובעת במשך קרוב לשני עשורים! לא הובא בדל הוכחה כי נערכו בדיקות בטיחות במקום ו/או כל אחר. בכך הפקירה חב' כח האדם את התובעת לגורלה שעה שלא היתה רשאית לעשות כן.

 

5. לעניין אחריות חב' כוח האדם כבר נפסק כי, הגם שחב' כח האדם שלחה את העובד לחצריו של המעסיק בפועל היא אינה מתפרקת מאחריותה.

 

בע"א 246/72 מנשה נ' דרומנו, פ"ד כז  (1) 712 נפסק בית המשפט העליון:

"חובת הזהירות הכללית המוטלת על כל אדם ביחס לרעהו הנמצא בתחום השפעתו, מחייבת מעביד לנקוט אמצעי זהירות סבירים לשם מניעת נזק גוף לעובדו במהלך הרגיל של עבודתו: ראה ע"א 147/54, מאיר גואטה נגד ברוך ריבקינד ; פד"י, כרך ח, ע' 1607 ,1603 ; פי"ם, כרך יז, ע' 440) האמצעים המתחייבים לצורך מילוי חובה זו משתנים ממקרה למקרה ומעניין לעניין לפי הנסיבות. לגבי מקום העבודה, גם אם איננו בחזקתו או בשליטתו של המעביד כי אם בידי מישהו אחר, פירושה המעשי של החובה הוא שעליו לנקוט אמצעי זהירות סבירים כדי להגן על עובדו מפני סיכונים שהוא יודע או צריך לדעת על קיומם בו. מעביד השולח את עובדיו לעבוד בחצרים של אחר אינו יכול להתנער מכל אחריות לבטיחות החצרים ולתנאי העבודה בהם. לעולם מוטלת עליו חובה עליונה, לנקוט אמצעי זהירות סבירים כדי שלא לחשוף את עובדיו לסיכונים מיותרים הניתנים למניעה. מה ייחשב לנקיטת אמצעי זהירות סבירים תלוי בכל נסיבות העניין והוא משתנה ממקרה למקרה. לדוגמה, אפשר לצפות כי במקום שנעשות בו עבודות בניה עלולים להיות סיכונים מסיכונים שונים הנובעים ממצב הבטיחות של המקום עצמו או מחוסר סידורים נאותים בבניין. מביקור במקום אפשר, למשל, לראות מייד אם המעברים נקיים ופנויים, אם אין בשטח בורות ומהמורות, אם במעלה מדרגות יש מעקה מתאים, אם במשטחי עבודה או פיגומים יש תמיכות וסמיכות כנדרש, וכיוצא בזה מן הדברים הגלויים לעין וניתן לתקנם, או לדרוש מהמחזיק במקום לתקנם, על–מנת לעשותו בטוח במידה סבירה לעובדים".

בעקבות כך נפסק בפסיקה מחוזית שאושרה בבית משפט העליון כדלקמן:

"כאשר חברת כוח האדם מפנה את העובד למזמין, ברי שלמזמין ישנה שליטה אפקטיבית על העובד. הוא שנותן לעובד הוראות והנחיות כיצד לבצע את עבודתו, עליו מוטל לדאוג לאמצעי בטיחות, למנות מפקחים וכדומה. חובה זו של המזמין אינה פוטרת את חברת כוח האדם מכל אחריות. כך אין חולק שחברת כוח האדם חייבת לוודא שהמזמין אצלו מוצב העובד, מקיים סביבת עבודה בטוחה. חברת כוח האדם השולחת עובד חייבת לוודא כי אצל אותו מזמין ישנה הקפדה על נוהלי וכללי בטיחות נאותים. קבלן כוח אדם שאינו מודא זאת, מפר את חובת הזהירות כלפי העובדים".

 

דברי בית המשפט בע"א)חי)  2898/04 אריה שרותי כח אדם נ' צמנטכל הנדסה ויזום הצפון בע"מ תק-מח 8723 (4) 2005 שאושרו ברע"א 12/06 צמנטכל נ. אריה, תק – על 2007 (3)  4391.

תא (שלום נצ') 6630/06 אמין גראבה נ' ל.א.ס.ק בנייה וכח אדם, הראל בע"מ – חברה לבטוח, מוטי נבון ואח' (Lawdata) (ההדגשות במקור).

 

אחריות הנתבעת 2 – מחזיקת/ בעלי המקרקעין

 

6. הנתבעת 2, הינה המחזיקה בפועל של המקרקעין בם ארעה התאונה ואף המעסיקה בפועל של התובעת.

מתוקף שני אלה חבה הנתבעת 2 בחובת זהירות מושגית כלפי התובעת. בנוסף חבה גם בחובת זהירות קונקרטית בקשר עם בטיחות המתחם בו עבדה התובעת.

 

חובת האחריות המושגית

 

"הלכה היא, כי החזקה במקרקעין מטילה על המחזיק בהם את חובת הזהירות הקבועה בסעיף 36 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: הפקודה) כלפי המבקרים במקרקעין (ע"א 4597/91 קיבוץ אפיקים נ' כהן, פ"ד נ(2) 111, 121 (1996); ע"א 1068/05עיריית ירושלים נ' מימוני, [פורסם בנבו] פסקה 12 (14.12.2006) (להלן: עניין מימוני); א' ברק "אחריות בנזיקין של מחזיק במקרקעין" מחקרי משפט לזכר אברהם רוזנטל, 104 (ג' טדסקי עורך, תשכ"ד))… חובתו של המחזיק במקרקעין נובעת מכך שהמחזיק הוא על-פי רוב בעל היכולת הטובה ביותר לחזות ולמנוע סיכונים הטמונים במקרקעין, וכן לפעול להקטנת סיכונים הנובעים מפעילות המתבצעת במקרקעין (מימוני, שם; רע"פ 4348/08 מאיר נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 32 (8.7.2010) (להלן: עניין מאיר(.

 

חובת הזהירות הקונקרטית – יש לבחון האם מתגבשת חובה קונקרטית לאור נסיבות הספציפיות של המקרה. התובעת תטען כי אלה פני הדברים שעה שבוודאי יכול היה לצפות מחזיק המקרקעין (הן בכובעו הזה והן בכובעו כמעסיק בפועל) כי הותרת מכשול מסוג מדרגה שבורה עלול לגרום לתובעת למעוד, כפי שאכן התרחש בסופו של יום בפועל. זהו סיכון לא סביר שבגינו יש להטיל אחריות בנזיקין.

 

 

האם הופרה חובת הזהירות ?

חובה זו הופרה שעה שהנתבעת 2 לא דאגה לבטיחות המדרגות בהם נדרשה התובעת לעשות שימוש ולא הוכיחה כי נקטה אמצעי כלשהו כדי לתקן את המפגע. מדובר במכשול שניתן היה לאיינו בעלות מינימאלית ובכך למנוע את התאונה ותוצאותיה.

 

לעניין דומה ראה תא (שלום ת"א) 74952/04 מחלב שלומית נ' מפעלי נופש ואח' (lawdata).

 

"חובה זו, משקבעתי שהמדרגה אמנם הייתה שבורה, הופרה על ידי הנתבעת 1, כאשר ההפרה בולטת במיוחד לנוכח הדרישה המינימלית שבהבטחת מדרגות תקינות בירידה לבריכה והעלות המועטה הנדרשת להחזקת מדרגות תקינות שכאלה אל מול הנזק האפשרי העלול לנבוע לגופו של אדם הנפגע בשל המפגע. אין לשכוח כי לבריכה מגיעים גם ילדים, ולפיכך ההפרה בולטת עוד יותר לנוכח עובדה זו.

 

משהפרת החובה לדאוג לדרך תקינה בכניסה לבריכה גורמת לנזק, וכאשר מחזיק מקרקעין סביר יכול לצפות התרחשות שכזו מבחינה עובדתית, ואף צריך שיצפה התרחשות שכזו מבחינה משפטית, כי אז נוצר גם הקשר הסיבתי שבין הפרת החובה לנזק ולפיכך אין לי אלא לקבוע, כי הנתבעת 1 התרשלה כלפי התובעת בהחזקת מקרקעין בעלי פגם שהביאו לפגיעה בגופה."

 

7. בענייננו – רשלנות הנתבעת 2 חמורה במיוחד נוכח העובדה כי מדובר בקופת חולים, במקום אליו מגיעים גם אנשים חלשים גופנית ו/או מבוגרים ו/או חולים הנזקקים לעזרה. הותרת מכשול במקום כזה המשרת ציבור כל כך נרחב מהווה רשלנות בוטה.

זאת ועוד, מדובר בקופת חולים כללית !– לא ייתכן כי ארגון בסדר גודל שכזה, בעל אמצעים כלכליים אדירים, יחסוך סכומים פעוטים בהתעלמו מהסכנות המצויות בשטחו.

 

8. העברת נטל הראיה – התובעת תטען כי קיומו של המפגע אינו מוטל בספק נוכח התמונות המצורפות. בנסיבות אלה תבקש התובעת להפנות להלכה הקובעת כי כאשר מוכיח הנפגע שנגרם לו נזק בנסיבות בהן קיים מכשול, אזי יש להעביר את נטל הראיה אל כתפי הנתבעות על מנת שיוכיחו שלא התרשלו בכדי שלא יחובו בנזיקין.

 

"קיומו של המפגע, חרף התגבשות החובה המושגית והקונקרטית מצביע על רשלנות לכאורה, ועל כן עובר הנטל על העיריה להוכיח שלא תחוב בנזיקין" ע"א (ת"א) 4195/98 שי חנה נ' עירית נתניה.

 

9. אשם תורם :

 

התובעת תטען כי אין לייחס לה כל אשם תורם באשר היא פעלה במסגרת התנאים שהציב המעסיק. בעניין זה תפנה להלכה הידועה הקובעת כי ;

 

"במקרה שמדובר בתאונת עבודה, אשר בה נפגע עובד, יש לדקדק דווקא עם המעביד בכל הנוגע להטלת האחריות לתאונה ולהקל במידה רבה עם העובד בייחוס רשלנותו, שגרמה או שתרמה לתאונה. היסוד הרעיוני לקביעת הלכה זו הוא בכך, שהמעביד הינו זה המופקד על המפעל או על העבודה, שבמסגרתה מבצע העובד את המוטל עליו, ומתפקידו לדאוג, שתנאי העבודה ושיטות העבודה יהיו בטוחים, והעובד יודרך כראוי כיצד לבצע מלאכתו" (ע"א 655/80 מפעלי קרור בצפון בע"מ נ' מרציאנו, פ"ד לו(2) 592, 603-604).

 

ג. הטיפול הרפואי

 

1. כתוצאה מהתאונה ובעקבותיה נגרמו לתובעת חבלות קשות בכל גופה ובעיקר בקרסוליים.

 

2. לאחר התאונה פונתה התובעת למרכז רפואי זבולון. שם נבדקה, בוצעו צילומים ואובחן שבר תלישה של פטישון חיצוני קרסול ימין שקובע בגבס במשך חודש וחצי ובהמשך הומר לחבישה אלסטית.

 

3. התובעת ביצעה טיפולים פיזיותרפיים אך ללא הטבה. .

 

4. ביום 23/12/13 נמצאה נפיחות ניכרת בשני הקרסוליים. כך גם ב 06/04/14. ביום 09/04/14 נמצאה נפיחות וניתנה אנלגטיקה חזקה. כמו כן הומלץ על המשך שימוש בגרב אלסטית. ביום 08/07/14 בוצעה בדיקת מיפוי עצמות. ממצאיה הינם קליטות בעקבים דו"צ וקליטות בשני הקרסוליים המתאימים לפגיעה טראומטית.

 

5. משכאביה של התובעת לא פגו חרף נוכח הזמן שחלף והטיפולים הפיזיותרפיים והאנלגטיים שקיבלה, לא קם מנוס ורופאיה המליצו, ביום 06/08/14 על טיפול במרפאת כאב, בדיקת ראומטולוג וכן הומלץ "לשקול קביעת נכות נוכח תסמונת כאב". בנוסף נכתב : "לא מסוגלת לעבוד".

 

6. ביום 23/09/14 נבדקה אצל ראומטולוג אשר קבע כי : "קיימת רגישות ב TP אשר יכול להתאים לפיברומיאלגיה, .. מומלץ מעקב מרפאת כאב לטיפול בפיברומיאלגיה ולשלול נוירופטיה".

 

7. התובעת ביקרה, אצל רופאת כאב (זאת מאחר וטיפול קבוע בארקוקסיה, טרמדקס ורוקסט לא הועיל), שמצאה כי ישנם סימני דלקת בקרסוליים. בבדיקה נמצאו נפיחות ורגישות בקרסוליים יותר מימין וכן הגבלה בתנועות.

 

8. התובעת טופלה בזריקות דיפרוספן, לידוקאין וסאלין. גם זאת ללא הועיל.

 

9. ביום 05/01/15 שוב ביקרה התובעת במרפאת כאב, נמצאו רגישות ונפיחות כף רגל שמאל. שוב ניתנה זריקת בלוק.

 

10. ביום 26/02/15 נמצא כי היא מוגבלת בתנועת כפות הרגליים.

 

11. ביום 18/03/15 נמצא, ע"י אורתופד קופת חולים, כי היא סובלת מ : "רגישות בכל מקום… נפיחות לאורך השוקיים וסביב הקרסוליים, סימני תסמונת כאב. סימני fibromyalgia בצורה קשה".

 

12. ביום 02/04/15 ביקרה שוב אצל נוירולוגית אשר העלתה חשד לתסמונת CRPS, והמליצה על טיפול ב lyrica (משכך כאבים חזק המשמש לטיפול, בין היתר, בנוירופטיה ובמחלת פיברומיאלגיה). הרופאה מצאה כי התובעת מתקשה בהליכה, גוררת רגליים. עוד מצאה הרופאה כי התובעת סובלת מאנתוזופתיה (דלקת) בכפות הרגליים.

 

13. ביום 16/06/15 עקב החמרה במצבה נשלחה הפניה דחופה למרפאת כאב.

 

14. ביום 12/08/15 : "כאבים נמשכים: ממתינה לתור במרפאת כאב!!! " (סימנים במקור). ביום 29/11/15 רופא כאב קובע כי : רגישות מקומית נפיחות של קרסול שמאל". עוד קובע כי : "החולה מראה סימנים של fibromyalgia בצורה קשה. כנראה הטראומה עצמה היתה ה TRIGGER של המחלה. " שוב בוצעה זריקת בלוק.

 

תיעוד רפואי צורף לכתב התביעה וסומן שם כנספח "ב".

 

15. ממועד הגשת התביעה ועד עתה עדיין מצויה התובעת בטיפולים ולמעשה מסכת ייסוריה לא תמה. היא עדיין ובחלוף ארבע שנים! ממועד התאונה, סובלת, מבקרת במרפאות כאב ומטופלת תרופתית ועדיין נזקקת לזריקות נגד כאבים.

 

ד. הנכות

 

16. התאונה הוכרה על ידי המל"ל כתאונת עבודה. לתובעת לא נקבעה נכות לצמיתות ע"י המל"ל.

 

מסמכי המל"ל צורפו לכתב התביעה וסומנו שם כנספח "ג".

 

17. התובעת נבדקה אצל ד"ר ליאור דיין, מומחה מטעמה שבדק ומצא כי:

"קרסול ימין נפיחות באספקט לטרלי תת פטישוני, ורידים בולטים, טווחי תנועה מוגבלים בהשוואה לקרסול שמאל יישור חסר 20 מעלות כיפוף חסר 20 מעלות. "

 

"במישוש נקודות רגישות קלאסיות קיימות נקודות רגישות ללחץ מינימאלי כמקובל בפיזור מעל ומתחת לקו המותניים משני צידי הגוף 13/18. "

 

המומחה הוסיף וקבע כי:

 

"בצירוף עם הקליניקה הסוגסטיבית מאוד לפיברומיאלגיה ניתן לקבוע כי הנ"ל סובלת מהתסמונת פיברומיאלגיה"

 

המומחה מבאר בקצרה מהי המחלה ומהם תסמיניה ומסביר כי "חלק ניכר מהחולים ימשיכו לסבול מהתסמינים ללא הרף". עוד קובע המומחה כי הגורם להתפתחות המחלה אצל התובעת הינה טראומה גופנית.

 

המומחה קבע כי לתובעת נותרו הנכויות הבאות;

 

אובדן כושר מלא מיום החבלה.

50% למשך שלושה חודשים נוספים.

 

נכות צמיתה:

 

10% בגין הגבלת תנועה בקרסול ימין.

10% בגין תסמונת כאב כרונית בעלת מאפיינים מרכזיים של פיברומיאלגיה לפי סעיף 35(1)(ב).

 

מצ"ב בשנית ולנוחיות ביהמ"ש הנכבד חוות דעתו של ד"ר דיין, מסומנת כנספח "ב"

 

18. הנתבעות הגישו חוות דעת מטעמן לפיהן לא נותרה לתובעת נכות צמיתה.

 

19. ביהמ"ש הנכבד מינה שני מומחים מטעמו : פרופ' רוזנר בתחום הראומטולוגי אשר קבע כי לתובעת נותרו 5% נכות לצמיתות בגין תסמונת CRPS, ופרופ' סודרי בתחום האורתופדי שקבע נכויות זמניות עד ליום 01/01/15 ולאחריהן קבע כי לתובעת לא נותרה נכות צמיתה בתחום זה.

 

 

השפעת הנכות על חייה ותפקודה של התובעת

 

10. הנכות שנגרמה לתובעת הינה תפקודית במלוא מובן המילה.

 

פרופ' רוזנר קובע כי התובעת סובלת מתסמונת כאב מקומית כרונית והנכות שלה כתוצאה מכך היא 5% מתום תקופת הנכויות הזמניות שנקבעו במל"ל.

 

פרופ' רוזנר קובע כי :"לא ניתן להתעלם מן המצב אשר קיים מאז התאונה הנדונה, בו התובעת פונה ללא הרף, כל הזמן, מזה כ – 4 שנים לסיוע בגין כאבים בקרסוליים".

 

אין לך נכות תפקודית יותר מאשר זו המהווה למעשה כאב יום יומי ומתמשך במשך כל כך הרבה שנים. אין הדבר דומה להגבלת תנועה קלה אשר הנפגע יכול להסתגל אליה עם השנים. תסמונת כאב כשמה כן היא, זהו כאב חזק, טורדני ומציק המלווה את התובעת מאז התאונה ועד היום, וצפוי להיוותר כזה לשארית חייה.

בתוך כאב זה נדרשת התובעת לעבוד, שכן לרוע מזלה אין היא אישה אמידה שיכולה לזנוח את העבודה ולצפות כי אחרים יפרנסו אותה. משכך, חרף תסמונת זו היא "גוררת" את עצמה מידי יום לעבודה. התובעת משלמת מחיר על כך והיא נזקקת לזריקות חזקות מידי מס' חודשים על מנת לשכך את הכאב ולו במעט. השפעתן של זריקות אלה יורדת עם הזמן ואין לדעת האם וכיצד תוכל התובעת להמשיך לעבוד.

 

11. התובעת תפנה ל עא 6601/07 סאבר אבו סרחאן, נ' כלל חברה לביטוח בע"מ ואח' בו נקבע כי :

 

"הנכות התפקודית משקפת למעשה את שיעור הפגיעה ביכולת התפקוד של הניזוק כתוצאה מהנכות הרפואית שנקבעה לו. לרוב, שיעורן של שתי הנכויות – הרפואית והתפקודית – יהיה זהה"

 

12. נוכח האמור ועל דרך הכלל היה מקום להעמיד את נכותה התפקודית של התובעת בשיעור זהה לזו הרפואית. יחד עם זאת בעניינה תבקש התובעת כי ביהמ"ש יעמיד את נכותה התפקודית על 7.5% וזאת בשל אופי הנכות, היינו נכות בתחום הכאב.

בעניין דומה בו נקבעה נכות בשיעור 10% מצא לנכון ביהמ"ש לקבוע כי הנכות התפקודית הינה 15% והפגיעה בכושר ההשתכרות הינה 30%. תא (שלום ת"א) 25959-09/13 י.א נ' האגודה למען הקשיש בית אבות עירוני ב"ש, הפניקס חברה לביטוח בע"מ (lawdata).

וכן ראה תא (שלום צפת) 27088-03/14 גילעד קסוס נ' פי.פור.פי ואח' (lawdata) בו הועמדה הנכות התפקודית על שיעור גבוה מזו הרפואית בשל תסמונת דומה ל CRPS.

וכן ראה   בו הועמדה נקבעה נכות רפואית בשיעור 24% ואילו נכות תפקודית נקבעה 35% בין היתר בשל פגיעה שהוכרה כתסמונת CRPS.

 

התייחסות לחוות דעת פרופ' סודרי :

 

13. פרופ' סודרי למעשה קובע כי לא נותרה נכות צמיתה בהתעלמו מהעלייה הניכרת בכמות הביקורים אצל רופאים ומכך שהתובעת מטופלת כיום במשככי כאבים חזקים ביותר בהם לא טופלה בעבר ובזריקות במרפאות כאב. פרופ' סודרי מציין ביקורים קודמים לתאונה אולם אלה ביקורים לא רלוונטיים, לכל הפחות בחלקם הארי. כך למשל תלונות על כאבי גב אינן רלוונטיות. גם תלונות ספורדיות על כאב רגליים כלשהו, לאישה שעובדת על הרגליים! אינן מעידות על נכות קודמת. יש ליתן את הדעת כי לתלונות אלה לא נלווה טיפול כלשהו. לא תרופתי, לא פיזיותרפי ובוודאי שלא זריקות נגד כאבים. לא ברור מדוע פרופ' סודרי מציין גם כאבים בכתף.

 

 

ה. הנזק

 

14. כאב וסבל – התובעת תטען כי מדובר בנכות שגורמת לסבל יום יומי בדיוק כפי קביעת מומחה בימ"ש פרופ' רוזנר. זוהי תסמונת כאב ויש לייחס לכך את מלוא החומרה.

 

כך מוגדרת התסמונת במאמר שנכתב ע"י ד"ר סילביו בריל1, ד"ר איתי גור אריה2 – 1מנהל יחידת לטיפול בכאב, המרכז הרפואי ת"א ע"ש סוראסקי, תל אביב; מזכיר האגודה הישראלית לכאב, www.pain.co.il 2מנהל יחידת הכאב המרכז הרפואי ע"ש ח' שיבא, תל השומר; יו”ר האגודה הישראלית לכאב, www.pain.co.il

 

"הכאבים מתוארים בד"כ כ"שורפים" ולעתים גם מלווים בנפיחות מקומית או כללית של הגפה. אף שהתסמונת ידועה כבר כמאה וחמישים שנים, עדיין אין מנגנון ברור המסביר את התסמונת. CRPS היא תסמונת כאב שמופיעה בגפיים, ומאופיינת קודם כל בכאב חריג בעוצמתו וללא פרופורציה ביחס לפגיעה שגרמה לו."

MedicalMedia מאי 2009 May | גיליון מס' 18 .No.

 

15. בהתאם מבוקש לפסוק לתובעת פיצוי בגובה 35,000 ₪.

 

16. הפסדי שכר לעבר – שר"ש מל"ל עומד על 13,521 ₪, היינו 4,507 ₪.

 

הפסד לעבר, נדרשת השלמת דמ"פ היינו סך 2,507 ₪.

 

17. עזרה לעבר – יש לזכור כי בתאונה נגרמו לתובעת – שבר ברגל אחת ונקע בשנייה. במצב דברים זה כאביה היו עזים והיא נזקקה לעזרה בבית, בקניות, סידורים, התלוות לבדיקות וכו'. זוהי עזרה החורגת מעזרה רגילה בין בני משפחה ובשל כך מבוקש לפסוק לה לכל תקופת העבר כולל תקופת העזרה האינטנסיבית שלאחר התאונה, סך 7,000 ₪.

 

 

התובעת תפנה לפסק דינו של ביהמ"ש העליון עא 5774/95 יצחק שכטר ואח' נ' אלה כץ שבו נקבע:

 

"כבר נפסק לא אחת על ידי בית משפט זה, שגם כאשר בני משפחה סועדים את הנפגע בחוליו, הרי אם ברור שהוא זקוק לעזרה זו בגלל מצבו, לא יהנה המזיק ממאמציהם של קרובי המשפחה והוא יחוייב לפצות את הניזוק על העזרה שנזקק לה ושקיבל מהם."

 

18. הוצאות לעבר – התובעת תבקש הוצאות רפואיות, השתתפות עצמית בביקורות, תרופות וטיפולים וכן הוצאות נסיעה, שכן נוכח הפגיעה ברגליה של התובעת נאלצה להתנייד זמן מה באמצעות מוניות. מבוקש סך גלובלי 4,000 ₪.

 

מצ"ב קבלות חלקיות שנשתמרו מסומנות כנספח "ג"

 

19. הפסדי שכר לעתיד – בחודש 09/15, התקבלה התובעת להעסקה ישירה אצל קופת חולים כללית (תחת העסקה דרך כ"א). בשל כך והן בשל עליה ריאלית בשכר, עומד שכרה היום על כ 7,367 ₪.

 

נתון זה נלמד מהסך המצטבר בתלוש 09/17, העומד על 66,303 ₪ לתשעה חודשים.

 

"מצ"ב תלוש חודש 09/17, מסומן כנספח "ד"

 

20. התובעת כיום בת 42.

 

21. התובעת תבקש לערוך את חישוב ההפסד לעתיד על בסיס השכר הנוכחי. בעניין זה נכתב בספרו בספרו של ד' קציר, פיצויים בשל נזק גוף (תמר, מהדורה 2, תשמ"ו), ע' 55, כי "המגמה תהיה לעשות את שכרו האפשרי של הנפגע, בסמוך למועד פסק הדין, בסיס לחישוב הפסדי השתכרותו בעתיד, במסגרת הנזק הכללי' ".

וכן ראה ת.א  24606/01 בן עזרא שי נ' רפא"ל – הרשות לפיתוח אמצעי לחימה, "אתגר" חברה כח אדם בע"מ (פורסם ב-LawDataֽ 13/02/2005), בו עמד שכרו של במועד התאונה על 7,500 ₪ ואילו במועד פסק הדין השתכר 9,500 ₪. ביהמ"ש העמיד את שכרו לצורך חישוב ההפסדים על 15,000 ₪.

 

ביהמ"ש המחוזי נימק החלטתו כך:

"הנני שסבור כי יש לערוך חישוב אקטוארי לפי שכר של 15,000 ₪ ולפי נכות תפקודית של 30%, בדרך זו יבואו לידי ביטוי איזון בין תפקודו של התובע בימים אלו לעומת החשש לפגיעה בתפקודו בעתיד הרחוק, תוך לקיחה בחשבון של שינויים בשכרו. "

 

החלטה זו קיבלה חיזוק בערעור, אם כי שכרו לצורך הפסדי העתיד מותן והועמד על 13,500 ₪.

וכך קבע ביהמ"ש העליון:

"..ונוכח העובדה ששכרו של הנפגע, כיום, לכאורה, גבוה משכרו לפני התאונה, לא היה מקום לחרוג, כך סבורים אנו, בקביעת בסיס השכר, מעבר לשיעור של 50% משכרו המשוערך של הנפגע עובר לתאונה. "

בהתאם, הפסדי התובעת לעתיד הינם;

5% X 7,367 ₪ X 210.8764 (מקדם היוון ל 25 שנים) = 77,676 ₪.

הפסדי פנסיה 12.5% : 9,709 ₪.

22. עזרה לעתיד : התובעת תטען כי כמו היום גם בעתיד תזדקק לעזרה במשק הבית. התובעת אמנם עובדת חרף מומה וכאביה, אולם לא מאחר שהתרגלה אליהם, אלא בלית ברירה. מצבה הכלכלי של התובעת אינו מאפשר לה לנוח והיא נזקקת לזריקות ומשככי כאבים חזקים בכדי להצליח להמשיך ולעבוד. כאשר היא מסיימת יום עבודה, לאחר מאמצים פיזיים להם היא נדרשת, נמצאת התובעת מותשת ובאפיסת כוחות. היא מוכרחה ליתן מנוח לרגליה. כיום, בעלה וילדיה הגדולים עוזרים בעבודות הבית מכיוון שאין באפשרותה של התובעת לשלם עבור עזרה, אך היא נזקקת לה נואשות.

מבוקש לפסוק פיצוי לעתיד בך 10,000 ₪, סכום שיבטא תשלום כלשהו ולו מינימאלי עבור עזרה.

23. הוצאות לעתיד : התובעת כיום ובחלוף 4 שנים עדיין בטיפולים, זריקות, ביקורות וכיו"ב. בשל אלה נגרמות לה הוצאות עבור נסיעות, תרופות, השתתפות עצמית בבדיקות וכו'. מבוקש סך גלובלי לעתיד 5,000 ₪.

 

24. סך נזקיה של התובעת עומדים על: 150,892 ₪.

 

25. מסך זה יש להפחית תגמולי מל"ל (נכויות זמניות בלבד, שכן עבור תקופת הדמ"פ נתבקשו רק הפרשים), בסך 6,197 ₪.

מצ"ב דוח אישור תשלומים על גמלת נכות מעבודה, מסומן כנספח "ה"

26. על סכומים אלה יש להוסיף הוצאות משפט לרבות אגרה ושכ"ט מומחה התובעת וכן שכ"ט מומחי בימ"ש, בהתאם להחלטת ביהמ"ש הנכבד וכן שכ"ט עו"ד ומע"מ כחוק.

___________________

לביא-אלבז סיגל,       עו"ד

ב"כ                    התובעת