תחשיב נזק ברשלנות רפואית – קטינה שנגרם לה עיוות מכיוון שקופת החולים לא אבחנה שבר באפה

תחשיב נזק ברשלנות רפואית – קטינה שנגרם לה עיוות מכיוון שקופת החולים לא אבחנה שבר באפה

בבית משפט השלום בתל-אביב                                                               XXXX

                                                                                                בפני כב' השופטת מי-טל אל-עד קרביס

                                                                                                קבוע לקדם משפט ליום XXX   

 

בעניין שבין:

1. XXXXXX

באמצעות הוריה ואפטורופסיה הטבעיים

2. XXXXXX
3. XXXXX

ע"י  ב"כ עוה"ד יטח-וולניץ  מירב ו/או  לביא-אלבז סיגל

ו/או אסנת כהן

שד' ויצמן 44 ת.ד. 3324 קרית מוצקין

טלפון: 072-2501278 ;          פקס: 072-2501279

דוא"ל                      sigallav@gmail.com

התובעת

ובין

קופת חולים כללית

ע"י עוה"ד XXXXX

דרך מנחם בגין 7 רמת גן

טל': 03-7528181 ; פקס: 03-5753384

 

הנתבעים

תחשיבי נזק מטעם התובעים

 

א. אקדמת מילין

 

עניינה של תביעה זו בהתרשלותה של הנתבעת עת קיבלה את התובעת לטיפול ואבחון בשל חבלה באף. הנתבעת לא ביצעה את המוטל עליה ואת שבצעה, בצעה שלא כנדרש, פטרה את התובעת בלא כלום, שלחה אותה לביתה תוך שהיא סותמת בכך את הגולל על אפשרות הטיפול בשבר שנגרם לה באפה.

כתוצאה מכך, נותרה התובעת, קטינה בת 16 עם אף שבור ועקום הבולט לעין כל וכן עם קשיי נשימה קשים.

 

ב. מסכת עובדתית והתיעוד הרפואי

 

1. ביום 16/02/09 נפלה התובעת בבית הספר ונחבלה באפה, הופיעו דימום ונפיחות רבה.

 

1. בו ביום הובאה ע"י אמה למרכז רפואי "זבולון" של קופת חולים כללית, היא הנתבעת.

 

1. לתובעת בוצע צילום. ד"ר ציפקין, שבדקה את התובעת, מסרה כי לא נראה שבר באף וכי עליה להמשיך טיפול מקומי באמצעות קירור ומשככי כאבים.

 

1. התובעת נשלחה לביתה. לא ניתנה הפניה למיון, לא נקרא רופא א.ג.ג. ולא אובחן שבר באפה של התובעת.

 

1. התובעת המשיכה ביקורות ומעקב וביום 23/04/12 ביקרה אצל ד"ר יפה נעמה מומחית א.א.ג. ילדים שמצאה כי התובעת סובלת מ: "סטית פירמידה של האף בצורת S לשמאל. סטיה קשה של מחיצת האף לימין והיפרטרופית קונכיה תחתונה משמאל – אין כמעט מעבר אויר אפי. "

 

המומחית הסבירה על השלכות של ניתוח ומכיוון שהובהר כי ישנם סיכונים רבים וכי הניתוח עלול לגרום לעיוותים נוספים ו/או לא להצליח כלל, החליטו התובעים שלא לבצעו.

 

6. ביום 11/06/12 ביקרה התובעת אצל ד"ר רענן כהן, מומחה א.א.ג. גם שם התלוננה התובעת על אותן ההפרעות וצויין כי לא אובחן השבר במועד החבלה. ד"ר רענן כהן ציין : "ככל הנראה שינוי במבנה האף בעקבות חבלה ישנה". גם ד"ר רענן כהן קבע כי אין מקום לטיפול בשלב זה והמליץ על המתנה בת 5 שנים.

 

7. ביום 07/07/13 ביקרה התובעת אצל ד"ר רונן אוהד מומחה א.א.ג. שממצאיו היו דומים.

 

8. בהמשך ניסו הוריה של התובעת לברר האם ניתן לבצע ניתוח פלסטי לתיקון המראה המעוות, אך שוב הוסבר כי התובעת קטנה מידי ובכל אופן אין הבטחה להצלחה גם של ניתוח מסוג זה.

 

9. ביום 08/03/17 שוב פנתה התובעת לייעוץ א.א.ג. ונמצא כי ישנה דפורמציה של האף ימיה וסטיה קשה ימינה ומעבר אוויר מופחת ימינה.

 

העתק התיעוד הרפואי צורף לכתב התביעה וסומן שם כנספח "א"

 

10. כבר בשלב זה יש לציין כי צילום הרנטגן שבוצע ביום החבלה "נעלם" וכי הנתבעת מסרבת ליתן לתובעים הזכות לעיין בו. לאחר דרישות חוזרות ונשנות הודיעה הנתבעת כי אין בידיה את הצילום.

 

מכתבה של הנתבעת מיום 26/10/17, צורף לכתב התביעה וסומן שם כנספח "ב"

 

ג. חוות הדעת מטעם התובעים

 

1. התובעת נבדקה ע"י מומחה מטעמה, דר משה גולדשר, מומחה ומנתח א.א.ג בבית החולים בני ציון.

 

2. המומחה קובע כי מדובר בטיפול רשלני באשר השבר לא אובחן ולא טופל והתובעת לא נשלחה למיון כפי שמקובל במקרים מסוג זה.

 

3. המומחה מציין כי ביום החבלה הובאה התובעת ע"י בני משפחתה למרכז רפואי זבולון, אך לא אותר שבר והתובעת נשלחה לביתה עם המלצות לטיפול מקומי בלבד.

 

4. עוד מסביר המומחה כי אורתופד אינו בקיא בטיפול ואבחון שברים באף והיה עליו להפנות את התובעת למיון בבית החולים, או להזמין מומחה א.א.ג. לבדוק אותה. המומחה מציין כי ישנו חלון הזדמנויות בן 10 ימים מקסימום על מנת לבצע תיקון באמצעות, רדוקציה, שהיא פעולה ניתוחית פשוטה. אולם לאחר 10 ימים ללא טיפול, השבר באף מתאחה בצורתו החדשה, נוצר CALUS נוקשה אשר לא מאפשר רדוקציה רגילה אלא דורש ניתוח מורכב מאוד.

 

5. כאמור לעיל, ניסיונות חוזרים ונשנים לאתר את צילום הרנטגן מיום החבלה, עלו בתוהו. קופת החולים מסרבת להעביר את דיסק בדיקת ההדמיה והמציאה מכתב כי הוא אינו ברשותה.

 

6. המומחה קובע גם כי מכיוון שמדובר בשבר באפה של ילדה בת 7, הרי שהמשך צמיחת הגולגולת והאף רק העצימו את העיוות שנוצר. "ידוע היטב שהאף, הלסת והגולגולת כולה ממשיכים בצמיחה מנקודת השבר, עם הסטיות החדשות" עוד מסביר המומחה ש"התפתחות לקויה של רצפת האף משליכה על התפתחות הלסת העליונה והשיניים העליונות".

 

7. המומחה קובע כי "לגבי ניתוח מתקן: לא ניתן להבטיח הצלחה של ניתוח כזה. לעיתים ניתוחים כאלה לא משיגים תוצאות משביעות רצון, לא מהבחינה האסתטית ולא מהבחינה הרפואית".

 

8. סיכומו של דבר קובע המומחה : "הילדה לא נשלחה לטיפול מידי בחדר המיון ולמומחה א.א.ג. אשר היו עשויים למנוע את העיוותים שנוצרו באף ובלסת העליונה".

 

חוות הדעת צורפה לכתב התביעה וסומנה שם כנספח ג'.

 

 

 

ד.  אחריות הנתבעת והעילות המשפטיות

 

התובעים צרפו חוות דעת מטעמם ויטענו כי אחריות הנתבעת נלמדת ממנה ובין היתר מכוח אלה:

 

• גרימת נזק ראייתי והעברת נטל הראיה
• עוולת הרשלנות
• עוולת הפרת חובה חקוקה

 

ד. 1. נזק ראייתי והעברת נטל הראיה

 

9. התובעים יטענו כי מדובר במקרה קלאסי של העברת נטל הראיה בשל גרימת נזק ראייתי ואף נזק ראייתי מובנה. צילום הרנטגן "נעלם" מתיקה של התובעת ובכך מקשה הנתבעת על התובעת להוכיח רכיבים מסוימים בעילת התביעה ולרבות את האפשרות להוכיח כי בצילום שבוצע ביום החבלה ניתן היה לאבחן שבר ולטפל בו.

בכך למעשה מקבל הנזק דכאן את משמעותו של הנזק הראייתי המובנה כפי שצויין בפסק דינו של ביהמ"ש העליון עא 4584/10 מדינת ישראל נ' רגב שובר , עליו חזר ביהמ"ש העליון ב עא ב 3900/14 לימור דנינו נ' המרכז הרפואי הלל יפה. היינו כי "ההתרשלות שפגעה ביכולת להביא ראיות וההתרשלות שיצרה את הנזק – חד הן".

 

בהתאם ל תקנות בריאות העם (שמירת רשומות), תשל"ז-1976, (סעיף 13 טור א' לתוספת ) היה על הנתבעת לשמור את צילום הרנטגן והפענוח שלו במשך 10 שנים לכל הפחות. מכיוון שהחבלה ארעה בשנת 2009 הרי על הנתבעת ליתן הסבר מניח את הדעת להיעלמות הרשומה הרפואית בתוך זמן קצר מזה הנקוב בתקנות. ודוק: לא זו בלבד שהדיסק לא קיים, גם פענוח אינו בנמצא.

 

בכך ניתן כמובן לראות גם הפרת חובה חקוקה המהווה הן עוולה עצמאית והן מחדל מתחום דוקטרינת הנזק הראייתי.

 

במאמר מוסגר ייאמר כי התקנות חלות על בתי חולים אולם במסגרת ההלכה הוחלו גם על קופות החולים.

ראה למשל ת"א (שלום הרצליה) 66495-07 יונה שנידרמן ואח' נ' מרכז רפואי איכילוב ואח' ‏15/03/2015 (נבו). "אותו הדין חל גם על קופ"ח, אשר תקנות שמירת הרשומות חלות גם עליה."

 

יפים הדברים שבעתיים בעידן המודרני כאשר הרישום מתבצע ונשמר על גבי מחשבים ושרתים ואינו דורש מאמצים פיזיים ו/או ערימות ניירת ותיוקים.

 

10. הנתבעת אף הפרה חובות חקוקות נוספות ולרבות אלה המנויות בסעיפים 17 ו 18 לחוק זכויות החולה תשנ"ו-1996, הקובע כי יש לנהל רשומות רפואיות ולמסור עותק לחולה כאשר יבקש זאת.

 

די בהוכחת הנזק הראייתי כדי להעביר את הנטל ההוכחה אל כתפי הנתבעים. ראה ע"א 8842/08 עזבון המנוח גדעון לב ארי ז"ל נ' אריה.

 

11. בפסק דינו של ביהמ"ש העליון ע"א 6330/96 ‏ א' בנגר, קטינה ואח' נ'‏, פ"ד נב(1) 145, נסקרה סוגיה זו של אי שמירת רשומות רפואיות בהרחבה וביהמ"ש קבע כי במקרים בהם לא נשמרה הרשומה בהתאם לתקנות עובר נטל הראיה אל כתפי הנתבעת להוכיח כי לא התרשלה. במקרה ולא תצליח לעשות כן תוטל עליה מלוא האחריות לנזקי התובעת.

 

" מחדל זה אינו דבר של מה בכך. ישנה חשיבות ממדרגה ראשונה לרישומים הרפואיים, הנעשים על-ידי רופאים המטפלים בחוליהם, בעת הטיפול או סמוך לאחריו. זוהי ממש שיגרת עבודתם של רופאים, במיוחד במרפאות ובבתי-חולים. רישומים אלה חשיבותם בכך, שהם מציגים לפני הרופא המטפל בחולה או לפני כל מי שיתבקש להושיט לו סעד רפואי עם הזמן תמונת מצב על המחלה או על מצב בריאותו של החולה בדרך כלל, בכל שלב ושלב של התפתחות המחלה והשתלשלות הדברים. על-פי הרישומים ובהסתמך עליהם יוכל לקיים מעקב שוטף, ראוי ואחראי אחר התפתחות הדברים ולקבל את ההחלטות הנאותות. רישומים אלה חשיבותם רבה גם כראיה אותנטית ובעלת משקל באשר לאירועים שקרו ולהתפתחויות שהתרחשו במועד כלשהו בעבר."

בהמשך פסק הדין קובע ביהמ"ש כי :

"מחדלם של בית החולים ושל רופאיו בשמירה על מסמכים אלה העביר אליהם את הנטל לשלול את קיומה של הרשלנות מצדם בטיפול באם, בכך שלא דאגו לתיקון ירידת לחץ דמה, ואת הקשר הסיבתי האמור. המשיבים לא עמדו בנטל זה. מכאן, שאף אם לא ניתן היה לקבוע באופן פוזיטיבי את התרשלות רופאי בית החולים ואת הקשר בינה לבין הנזק לתובעת – כפי שאלה נקבעו על-ידינו לעיל – הרי שדי היה בהעברת הנטל כאמור אל כתפי בית החולים ורופאיו, כדי להצדיק את קביעת אחריות בית החולים לנזקי התובעת".

 

12. ראה גם תא (נצ') 6609-05  מחאמיד פאיז נ' שירותי בריאות כללית (נבו) , שבו הוטלה אחריות על הנתבעת רק בשל כך שכשלה להציג את הצילום ממועד התאונה.

וכך נפסק:

"אף שאין חולק כי לתובע נגרם שבר בשורש כף היד, ואף שהתוצאה שמתבטאת בעיוות באמה שמאל ובנכות הצמיתה, לנגד עינינו ואינה במחלוקת, לא ניתן היה להכריע בטענת התובע בדבר רשלנות רפואית במתן הטיפול הרפואי ע"י הנתבעת, וזאת רק משום רישום רפואי חסר ולאקוני, וכן משום שהנתבעת נמנעה מהצגת צילומי הרנטגן שנעשו לתובע ביום התאונה, אף שמצויים ברשותה. בנסיבות אלו, ונוכח הפסיקה שהובאה לעיל, מועבר נטל ההוכחה אל הנתבעת לשלול קיומה של התרשלות או קשר סיבתי בין הטיפול הרפואי, לבין התוצאה הסופית."

 

13. ובחזרה לעניינו – בזמן אמת כאמור, לא נמסרו דיסק הבדיקה ולא הפענוח, ועל כך הנתבעת עצמה אינה חולקת.

עם חלוף הזמן וכאשר התברר כי נגרמה נכות בשיעור לא מבוטל לצמיתות, היו יכולים התובעים להוכיח כי בצילום כן נמצא שבר אך הרופאה שבדקה את התובעת, ד"ר ציפקין לא היתה מיומנת דיה בכדי להבחין בו וכך יכולים היו להוכיח את תביעתם.

משאין זכר לצילום ו/או לפענוח נשללת מן התובעים היכולת להוכיח באופן מלא את התרשלותה של הנתבעת ובגין כך יש להעביר אל כתפיה את נטל ההוכחה.

בנטל זה לא עמדה הנתבעת ומדוע ?

ניתן לראות כי "עובדה" זו לפיה לכאורה לא נמצא שבר באפה של התובעת, היא היא העומדת בבסיס חוות הדעת מטעם הנתבעת. מיד בפתח חוות דעתו, קובע מומחה הנתבעת כך : "בוצע צילום רנטגן שלא הראה שבר…" הכיצד יכול מומחה הנתבעת לטעון כך בעוז שעה שלא הוצג בפניו דיסק הבדיקה ו/או הפענוח. אין זאת אלא שהוא נסמך אך על כיתוב לקוני "תוצאות הדמיה : בגדר הנורמה" שכיום אנו יודעים בוודאות כי אינו משקף את המציאות באשר רופאים לא מעטים, מומחים בתחום א.א.ג., שבדקו את הקטינה לאורך השנים קבעו כי מצבה היום הוא תולדה של שבר שלא טופל בזמן. מכל מקום וודאי שלא ניתן לקבוע בוודאות מה היה מוצא רופא מיומן בתחום אילו היה מעיין בצילום.

היינו ככל שלא יכולה הנתבעת להוכיח ברמה עובדתית כי בצילום לא נמצא שבר, נמצאנו כי נשמט כל הבסיס לחוות הדעת מטעמה, אף לשיטתה שלה!

 

ד. 2 עוולת הרשלנות

 

14. מומחה מטעם התובעים מציין בחוות דעתו כי התנהלות הנתבעת מהווה התרשלות בעיקר מטעמים אלה;

 

התובעת לא הופנתה מיידית לחדר המיון בבית חולים, זאת הגם שידוע כי חבלות באף דורשות בדיקה מיידית אצל רופא א.א.ג שכן אבחנה זו אינה בתחום מומחיותו של אורתופד והלוא ד"ר ציפקין שבדקה את התובעת היא אורתופדית.

 

ד"ר גולדשר ממשיך ומציין כי חלון ההזדמנויות לתיקון שבר באף באמצעות פעולה פשוטה מסוג רדוקציה הינו 10 ימים שלאחריהם השבר מתאחה בצורתו החדשה נוצר CALUS קשה שדורש ניתוח מורכב מאוד.

 

15. פרופ' יוסף אלידן, מומחה הנתבעת, טוען כי ניתן לבצע את התיקון גם לאחר שבועיים – שלושה. בלית ברירה יצאה הח"מ לתור אחר הדעות הרווחות בתחום אצל מומחים שונים ומצא כי גישתו של פרופ' אלידן, מותאמת תיק ולא תואמת את הגישה הרפואית הרווחת.

 

כך למשל ב"דף מידע לתיקון שבר באף" של בית החולים הדסה נכתב כהאי לישנא :

 

 

https://www.hadassah.org.il/media/1939511/%D7%AA%D7%99%D7%A7%D7%95%D7%9F%D7%A9%D7%91%D7%A8%D7%91%D7%90%D7%A3%D7%99%D7%95%D7%A0%D7%992011%20(1).pdf

 

גם ד"ר אמנון שמושקוביץ משיב לשאלות במסגרת פורום באתר INFOMED כך:

"שלום נתנאל. איני יכול להתייחס לבעייתך באופן ספציפי מכיוון שלא בדקתי אותך. הזמן המקובל לטיפול בשבר סגור באף הוא בין שבוע ל-10 ימים . לאחר 10 ימים בד"כ מתחיל להיווצר קאלוס – שזה איחוי השבר ואז לא מומלץ לגעת באף מבחינת רדוקציה או מניפולציה."

https://www.infomed.co.il/forum-80/msg-244652/

 

כך גם ד"ר רועי הוד, בפורום אחר BEOK פורטל לרפואה פרטית.

 

"בדר"כ ממתינים מספר ימים עד שבוע כדי שהנפחות תרד ואז נקבל רושם טוב יותר של המבנה הגרמי (עצם) של האף, יש בערך עד 10 ימים כדי להחזיר את האף למקום. יציב אומר שאין תזוזה. ניתן לבצע הרדמה מקומית, טשטוש או הרדמה כללית."

 

https://www.beok.co.il/forums/forum-115/?m=875818

 

16. זאת ועוד, הנתבעת, בחוות דעתה טוענת כי הקטינה "הופנתה לבדיקה וטיפול של רופא א.א.ג. (וזאת אישרו גם הילדה ואביה במרפאתי)".

לכך יש להשיב באלה:

ראשית – האם נכחה במרפאת זבולון ביחד עם הקטינה אצל ד"ר ציפקין ולא האב, כך שהאב לא יכול לאשר זאת מידיעתו האישית.

שנית – הקטינה כזכור היתה אז בכיתה א', כך שלא ברור איזה משקל ניתן לייחס ל"אישור" זה מפיה.

שלישית – לא היה ולא נברא – מדובר במילים שהושתלו בפיהם של האב והקטינה ע"י המומחה שהבין כי על מנת להצליח להשיב לטענת הרשלנות, עליו לכלול בחוות דעתו שתי טענות עיקריות. האחת – ביצוע צילום שלא הוליד ממצא (שכיום ברור כי היה שבר שלא טופל והצילום אינו בנמצא ומשכך טענה זו חלשה) והשנייה – הפניה למומחה א.א.ג. שאף היא לא עולה כלל מן הרשומה הרפואית. כל שנכתב ברשומה בצורה לאקונית בתחתית הדף הוא "ייעוץ א.א.ג." ואף מילים אלה נכתבו תחת  "הערות" ולא תחת "סיכום והמלצות".

על כך יש להקשות :

ייעוץ להבדיל מהפניה למומחה א.א.ג.!

ייעוץ להבדיל מהפניה למיון!

ייעוץ שאינו תחום בזמן להבדיל מ"ייעוץ דחוף".

 

17. הלוא מומחה התובעת מסביר, ודומה כי מומחה הנתבעת אינו חולק, כי קיים חלון הזדמנויות לתיקון השבר באמצעות רדוקציה. אלא שהרופאה מטעם הנתבעת כלל לא ראתה שבר, לכן הסתפקה בהמלצה שאינה דחופה כלל ועיקר ל "ייעוץ א.א.ג".

ידוע לכל והדבר כמובן גם בידיעה שיפוטית כי קביעת תור רגיל לרופא מומחה בקופת חולים כללית אורכת זמן. לעיתים, חודש ואף חודשיים.

ברור למקרא חוות הדעת כי שבר שלא תוקן בתוך חלון ההזדמנויות לא ניתן יהיה לתיקון לאחר חודש/ חודשיים.

משכך מה תועיל אותה הפניה לא דחופה לתובעת ? ועוד, אילו היו מגיעים התובעת והוריה לבדיקה אצל מומחה א.א.ג בתוך שבועיים (זמן שאף הוא כבר מעבר לחלון ההזדמנויות) הלוא המומחה היה דורש לעיין בצילום שנעשה לקטינה ובאין צילום בידיה היה ככל הנראה מבקש צילום נוסף. גם תור לצילום זה היה אורך זמן וכך התור הנוסף למומחה, וזאת מעבר לעובדה שצילומי רנטגן לילדים אינם מומלצים בתדירות כה גבוהה בשל סכנות הקרינה.

 

18. הנה מכל כיוון שבו נדוש ונבחן את התנהלות הנתבעת נמצא למדים כי מדובר בהתרשלות בוטה, בסטיה מכל סטנדרט סביר ובניסיונות נואשים להתאימה כעת, לאחר הגשת התביעה, למידות הסבירות, גם במחיר הטעייתו של ביהמ"ש הנכבד ואף תוך כדי מתיחת הרשומה הרפואית הרבה מעבר לגבולותיה.

 

אין זאת אלא שהרופאה הגם שאינה מומחית בתחום, לא הקפידה בשלומה של המטופלת שלה, לא נקטה זהירות סבירה ושחררה אותה לביתה מבלי להפנות לייעוץ מיידי של מומחה א.א.ג. בחדר המיון.

 

19. לעניין דומה בו נקבעה רשלנות בשל טיפול ע"י רופא שאינו מומחה בתחום הפגיעה שלא הפנה את התובע לרופא מומחה, ראה תא (י-ם) 5517/09 ‏ ‏ וליד רביע נ' ח'שאן מדיקל סנטר בע"מ, בו נקבע:

 

"ההתרשלות באה לידי ביטוי בכך שהתובע טופל על ידי רופא כללי, אשר אינו מומחה בכירורגיה אורתופדית, אשר נכשל באבחון השבר אשר הודגם בצילום וכתוצאה מכך לא נתן לתובע את הטיפול הראוי לו."

השאלה איננה האם הנתבע 2, כרופא כללי, אמור היה לאבחן את השבר, שכן שאלה זו מניחה כי טיפול בפגיעות אורתופדיות על ידי רופא כללי הוא טיפול ראוי. השאלה היא האם טיפול בפגיעות אורתופדיות על ידי רופא כללי הוא טיפול סביר והאם סביר לתת לרופא כללי לפענח צילום רנטגן, ללא כל ביקורת על הפענוח שעשה."

 

ובהמשך פסה"ד מצטט ביהמ"ש כדלקמן;

 

"לדעתנו, כאשר רופא מתחום מסוים או רופא כללי לא הפנה את החולה למומחה הרפואי המתאים, לפי נסיבות העניין, וטיפל או שהחליט להימנע ממתן טיפול בנוגע לבעיה רפואית, השייכת לתחום מומחיות פלוני, יכול שהתנהגות זו תעלה כדי מעשה רשלנות. התנהגותו של הרופא הכללי תיבחן על פי סטנדרט הרופא המומחה. אין נפקא מינה, אם רמת המומחיות הנדרשת מרופא כללי קטנה יותר מרמת המיומנות הנדרשת מרופא מומחה בתחום הרופא המעוול. תוצאה זו נובעת מהכלל, שלפיו בוחנים רמת טיפול לפי רמת הטיפול הטובה, הנהוגה בתחום שבו היה צריך להיות החולה מטופל בפועל" (עדי אזר ואילנה נירנברג רשלנות רפואית 163-162 (מהדורה שניה מורחבת ומעודכנת, 2000); ראו גם דיונם בעניין הפקדת טיפול בידי רופא זוטר בעמודים 372-369).

 

 

20. נקיש לעניינו ונאמר – ההתרשלות אינה נעוצה רק בכך שד"ר ציפקין כשלה באבחון השבר, הדבר החמור הוא שד"ר ציפקין, שיודעת כי אינה מומחית בתחום פגיעות באף, לא טרחה להפנות מיידית את התובעת לבדיקת מומחה מתאים.

 

21. מומחה הנתבעת כותב כי לעיתים לא ניתן לאבחן את השבר אך מומלצת ביקורת בתוך 7-10 ימים -מעבר לכך כי התובעים אינם מסכימים עם האמור, ניתן להוסיף ולשאול – איה דברים אלה בתוך הרשומה הרפואית ? מדוע לא הוסבר לאימה של התובעת כי הביקורת אצל א.א.ג. הינה דחופה וכי יש סיכוי שישנו שבר שלא אובחן כעת ? דברים אלה נאמרים כעת שנים רבות אחרי האירוע מבלי שיש להם כל זכר ברשומה ומשכך אין ליתן להם כל משקל.

 

הרשומה כוללת את הכיתוב : "תוצאות הדמייה : בגדר הנורמה" על כך יש לשאול – מה הכוונה במילים בגדר הנורמה ? האם הכוונה היא כי בוודאות אין שבר, או כי ישנו חשש לשבר ? ואם קיים חשש מה גודלו ? מדוע לא הסבירה ד"ר ציפקין כי ייתכן שבשל הנפיחות והדימום לא ניתן היה באותו השלב לאר את השבר אך יש לשוב במהרה בתוך מספר ימים להמשך בירור ?

 

22. לא ברור כלל האם בוצעה בדיקה קלינית. היינו לא ברור האם הרופאה מיששה האף, מצאה רגישות, סטיה כלשהי? מצאה חוסר סימטריה ? התובעים יטענו כי רשומה כל כך דלה שאינה מגלה דבר פרט להתרשלות, לא תוכל לסייע בידי הנתבעת.

 

23. מומחה הנתבעת אף מתייחס ל"נפילות" נוספות בבית הספר במטרה לנסות לייחס את הנזק באף לנפילה אחרת. אולם הרשומה הרפואית מלמדת כי לא היתה כל נפילה נוספת על הפנים ו/או באיזור האף. ילדים נופלים לעיתים בבית הספר תוך כדי ריצה ומשחק, אולם נפילה נוספת באיזור האף לא התרחשה ואף לא תועדה, כך שגם טענה זו בחוות דעת הנתבעת נטענת בעלמא ואין לייחס לה כל חשיבות.

 

ה. הנזק:

 

24. נזקה של התובעת עומד כמוסכם על 20% נכות בתחום א.א.ג זאת בגין שינויים בצורת האף החיצוני, בצורה ניכרת עם הגבלה בנשימה דרך האף לפי סעיף 69(1)(ב), והנתבעת חייבת לפצותה במלוא נזקיה. על שום שאלמלא התרשלותה היו נמנעים העיוותים וההגבלות והשבר היה מטופל וחולף כלא היה.

 

25. גם הטענה לפיה ייתכן שניתוח עתידי יוכל לתקן במעט את הנזקים לא תוכל להועיל לנתבעת. ראשית משום שכלל לא ברור כי הניתוח אכן יתקן את הנזקים והלא כל ניתוח טומן בחובו שלו עצמו סיכונים נוספים.

שנית מכיוון שהקטינה והוריה כיום אינם מעוניינים לבצע כל ניתוח.

 

בעניין דומה בו טענה הנתבעת לכך שניתוח יכול לשפר את מצבו של התובע, דחה ביהמ"ש את הטענה, קיבל את עמדת התובע וקבע :

 

"הנתבעת טוענת כי לאור הסיכונים והסיכויים שציין המומחה בחווה"ד ובתשובות לשאלות הבהרה, יש לקבוע שהתובע חייב לעבור את הניתוח ומשכך לקבוע כי בידיו של התובע לאפס את הנכות. התובע טוען כי לאור הסיכונים הכרוכים בניתוח ובהרדמה ומאחר ומדובר בניתוח הכולל חיתוך מחיצת האף, אין לחייבו לבצע את הניתוח

…

גם בענין זה דעתי עם התובע. לטעמי לא ניתן לחייב נפגע לעבור ניתוח הכולל הרדמה, מקומית או כללית והכרוך בסיכונים של 10% – 20% (ההפרש בין סיכויי ההצלחה של 90% – 80% בהתאם לחווה"ד). אותם 20% – 10% טומנים בחובם, לפי חוו"ד המומחה אף סיכון להחמרת המצב".

 

וראה גם תא (מחוזי חי') 967/99   גרינשטיין אריה נ' אררט חברה לביטוח בע"מ (נבו)

 

"… ואולם, פרופ' פודושין הוסיף כי כפי שהומלץ לתובע בסמוך לאחר התאונה, ניתן לתקן את הפגם התפקודי הזה על ידי ניתוח שמטרתו יישור מחיצת האף; לדבריו, מדובר בניתוח המבוצע על ידי רופא א.א.ג, בהרדמה מקומית, הצלחתו גבוהה ואינו כרוך בסיבוכים מיוחדים. על אף דבריו הללו של ד"ר פודושין, לא נראה לי צודק בנסיבות המקרה דנן לחייב את התובע לבצע ניתוח זה במסגרת החובה המוטלת עליו להקטין את הנזק כפי שטוענת הנתבעת בסיכומיה."

 

תמונות התובעת הוגשו בצבע במע' נט המשפט במצורף לכתב התביעה, מצ"ב תמונות עדכניות מסומנות כנספח "א"

 

26. עיון בתמונות אלה מעלה כי אפה של התובעת נראה נורא! מדובר באף עקום ואין לתאר מה גודל הבושה שסובלת נערה בגילה של התובעת ממראה עקום זה.

 

זאת ועוד, המשקפיים אכן לא מצליחים להתיישב עליו בצורה סימטרית וכך מתעצם ממילא הקושי הנעוץ בצורך במשקפיים בגיל ההתגברות.

 

ה. 1. הנכות התפקודית

 

27. התובעת תטען כי נכותה התפקודית הינה למצער בשיעור זהה לזו הרפואית. מדובר בקשיי נשימה קשים דרך האף, דבר אשר מוביל מטבע הדברים לנחירות, בעיות שינה, עייפות, יובש בחלל הפה וכהנה וכהנה תופעות רבות שיש בהן בכדי להגביל את תפקודה של התובעת בחיי היום יום.

 

28. ראה למשל תא (הרצ') 18104-04-11‏ ‏ א.ח נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ (נבו) שעסק בנכות דומה אך בשיעור מחצית מזו שנקבעה לתובעת כאן.

 

"לא תתכן מחלוקת על כך שהנכות הרפואית האמורה, אשר כאמור באה לידי ביטוי בקשיי נשימה המפריעים לשנתו של התובע, עשויה להשפיע במידה כזו או אחרת על כושר פעולתו הכללי ולו במובן של עייפות, אשר מטבע הדברים פוגעת בריכוז וביכולות הפיזיות."

 

וכן ראה תא ( מחוזי חי') 992/05 ‏ ‏ אילן בן לוי נ' שלומי צימרינג (נבו) בו נקבעו אחוזי נכות בתחומים רבים לתובע ולרבות בתחום האסתטי וכן א.א.ג לפי סעיף 69. ביהמ"ש קובע כי רק הנכות בגין הצלקות אינה תפקודית, ללמדך כי שאר הנכויות ולרבות זו בגין קשיי הנשימה הן כן תפקודיות.

 

29. הנכות התפקודית, ככל שעסקינן בקטינים, נגזרת על פי רוב מזו הרפואי. בתחום זה ישנה פסיקה עניפה, למשל:

"בגילה הצעיר של התובעת, קשה לדעת לאיזה תחום עיסוק תפנה, וברור שתוצאות התאונה מגבילות את יכולת הבחירה ויכולת העיסוק של התובעת. לכן, אינני רואה סיבה לחרוג מן החזקה לפיה שיעור הנכות הרפואית משקף גם את שיעור הנכות התפקודית. מקובל לקבוע לגבי קטין שטרם נכנס למעגל העבודה, בהעדר נסיבות מיוחדות, כי נכותו הרפואית היא המפתח לחישוב אובדן השכר העתידי (ע"א 311/85 אפראימוב נ. גבאי פ"ד מב(3) 191, 194)."

 

"בהיעדר אינדיקציות סותרות "יש להעמיד את שיעור הנכות התפקודית לפי שיעור הנכות הרפואית או קרוב לכך, באשר הנכות הרפואית היא הכלי המרכזי לחילוץ הנכות התפקודית בעניינם של קטינים" (רע"א 4681/17 אבו זאיד נ' אלקאדי.

 

30. מעבר לכך השינוי בצורה, אפה העקום של הקטינה, גם הוא מכער בצורה משמעותית את פניה, ואלה הפנים איתם תצא לעולם, לצבא, ללימודים ולאחר מכן בבקשה למצוא לעצמה בן זוג לחיים ולהתקבל למקומות עבודה.

רבות נכתב על "צלקת בפניה של אישה" ולכן יובאו רק עיקרי הדברים על מנת לא להאריך את היריעה שלא לצורך.

 

 

31. כאב וסבל: במסגרת כאב וסבל יש להביא בחשבון כמובן גם את העובדה כי מדובר בפגם ניכר לעין כל המצוי פשוטו כמשמעו, במרכז פניה של התובעת, נערה מתבגרת. מידי יום כאשר מתבוננת התובעת במראה היא סובלת, מידי יום היא כואבת את תוצאות הרשלנות וככל שהיא מתבגרת כך הולכת צורת האף ומתעקמת עוד ועוד, עקב הגדילה, ומשווה לה מראה בעייתי יותר. דומה כי זהו המקום לפסוק ביד רחבה פיצוי בגין ראש נזק זה, שלא יפחת מ 150,000 ₪.

 

לשם דוגמא בלבד יובאו  פסקי דין העוסקים בפיצוי בראש נזק כאב וסבל בגין צלקות, חרף העובדה כי צלקות ע"פ רוב ניתנות להסתרה באמצעות מייק-אפ ותכשירי איפור שונים בעוד שגבנון ענקי ואלכסוני באף קשה יותר להסתיר, במיוחד מקום שהתובעת נדרשת להרכיב משקפיים המבליטים עוד יותר את הפגם.

 

בת.א (שלום ת"א) 72736/97 לוגשי ליטל נ' נס אלי (lawdata) דנה כב' השופטת וולצקי בפיצוי בגין צלקות שנותרו לקטינה בפניה ופסקה כאב וסבל בסך 80,0000 ₪.

 

בפסק דין בת.א. 51561-01-14 (בימ"ש שלום חדרה, מיום 09/08/17), לא פורסם, פסקה כב' השופטת קרן אניספלד, כאב וסבל בגין נכויות אסתטיות בשיעור 10%, 120,000 ₪.

 

32. הפסדי שכר לעתיד – התובעים יטענו כי יש לשום ההפסדים לפי שכר ממוצע במשק ועל בסיס חישוב אריתמטי מלא במיוחד בשים לב לגילה של התובעת.

 

ראה למשל  תא (מחוזי ת"א) 2880-03-14‏ ‏ ש'ל' נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (נבו) בו נפסקו הפסדים לעתיד על בסיס חישוב אקטוארי מלא לצעירה בת 23 שנכותה התפקודית הועמדה על 19%.

וכן ראה עא 5175/06 כלל חברה לביטוח בע"מ,שמעון אסרף נ' שמעון אסרף,צמרת רפי אסרף בע"מ ואח' (lawdata). בו קבע ביהמ"ש העליון כי דרך החישוב של הפסדי השכר הינה אקטואריה מלאה.

 

וכן ראה ת"א (מחוזי חיפה) 14193-12-11 פלוני (קטין) ואח' נ' מדינת ישראל – בית חולים לג'ליל המערבי נהריה ואח' (נבו) בו בוצע חישוב הפסדי העתיד על בסיס חישוב אריתמטי מלא ולפי שכר ממוצע במשק.

 

"בהתאם להלכה הנוהגת יש לחשב את הפסדיו של התובע לפי השכר הממוצע במשק (ע"א 10064/02  "מגדל" חברה לביטוח בע"מ נ' אבו חנא ואח' [פורסם בנבו] (תק-על 2005(3), 3932 פסקה 29).

הפסדי השכר עד הגיע התובע לגיל 67, ובהיוון כפול עד הגיעו לגיל 18, ולפי שכר ממוצע של 9,534 ₪ לחודש, הם 574,815 ₪."

 

בהתאם הפסדיה של התובעת לעתיד הינם:

 

10,600 ₪ (ממוצע במשק) 20% X 302.1707 (היוון עד לגיל 67) X 0.8884 (היוון כפול ל 4 שנים )=  569,110 ₪.

 

הפסדי פנסיה, 12.5% מהסכום האמור = 71,138 ₪.

 

33. הוצאות רפואיות, נסיעות ועזרה :

 

התובעת תבקש מביהמ"ש לפסוק לה סך גלובלי בגין הוצאות לעבר ולעתיד סך 20,000 ₪. יש ליתן את הדעת לביקורים אצל הרופאים לצורך בהמשך מעקב במשך השנים, לרכישת מוצרי איפור בסכומים העולים על הדרוש לאישה ללא נכות מכערת במרכז הפנים ועוד.

 

לסכומים אלה יש להוסיף הוצאות משפט ולרבות שכ"ט עו"ד ומע"מ כחוק וכן הוצאות חוות הדעת מטעם התובעת סך 4,050 ₪. (מצ"ב קבלות).

 

 

 

________________

לביא-אלבז סיגל, עו"ד

 

ב"כ            התובעים