פסק דין: פיצוי בסך 270,000 ₪ לאישה שנפלה בעת שעלתה לרכבת

התובעת אישה בשנות החמישים לחייה נפלה כאשר ביקשה לעלות לרכבת, כתוצאה מכך נגרם לה שבר בכתף. ביהמ"ש פסק פיצויים על הצד הגבוה 270,000 ₪.

 

תא       17823-05-13

בפני כב' השופטת ג'ני טנוס

בעניין שבין:

XXXXX

ע"י  ב"כ עוה"ד וולינץ -יטח  מירב ו/או  לביא-אלבז סיגל

שד' ירושלים 15 ת.ד. 294 ק. ביאליק

טלפון:  072-2501278 ;           פקס: 072-2501279

דוא"ל                        sigal@lav-vol.co.il

 

התובעת

פלוני
ע"י ב"כ עו"ד יטח-וולוניץ ואח'

נגד נתבעים

הפניקס חב' לביטוח בע"מ

ע"י עוה"ד קלוזנר אבנר

שד' פל-ים 2

חיפה 33095

טל': 04-8682644 ; פקס: 04-8682645

 הנתבעת

סיכומים מטעם התובעת

א.     התאונה

1. בתאריך 15/03/12 בשעה 12:25 ו/או בסמוך לכך, עת ניסתה התובעת לעלות אל הרכבת נפלה, נחבלה ונגרמו לה נזקי גוף.
2. האירוע הנ"ל מהווה "תאונת דרכים כמשמעות מונח זה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה – 1975 ויקרא להלן : "התאונה".

העתק מאישור המשטרה צורף לתיק מוצגים מטעם התובעת וסומן שם כמוצג ת-1.

3. כתוצאה מהתאונה נחבלה התובעת בכל חלקי גופה לרבות בכתפה וברגליה.
4. התובעת עלתה על הרכבת והמשיכה בנסיעתה עד לתחנת בת גלים, בתחנה זו המתינה לה אימה אשר לקחה אותה למיון בביה"ח רמב"ם.

ב.      הטיפול הרפואי

5. בבית החולים נבדקה התובעת ונמצא כי היא סובלת מרגישות והגבלת תנועה בכתפה וכן משפשופים בשוקיים. התובעת טופלה באמצעות זריקת טטנוס, מתלה ליד שמאל ומשככי כאבים וכן הומלץ על יד מורמת.

העתק תעודת חדר מיון צורף לתיק מוצגים מאת התובעת וסומן שם ת-2.

 

— סוף עמוד  1 —

6. ביום 21/03/12 הומלץ על המשך המתלה, הרמת היד וכן חופשת מחלה למשך שבועיים. ביום 28/03/12 בוצע צילום ונמצא כי נגרם שבר של הגבשושית הגדולה. הומלץ על מתלה לתקופה נוספת בת שבועיים וכן על חופשת מחלה בת חודש ימים.
7. התובעת המשיכה טיפול ומעקב הומלץ על טיפולי פיזיותרפיה. התובעת הופנתה לרופא תעסוקתי אשר קבע היא יכולה לשוב לעבודה אך במגבלות של משמרות ושעות פחותות מאלה שבצעה עובר לתאונה.
8. ביום 19/10/12 כשמונה חודשים לאחר התאונה, נבדקה התובעת ע"י מומחה אורתופד אשר אבחן את התובעת כסובלת מ   frozen shoulder, עם הגבלת תנועה קשה.

תיעוד רפואי צורף לתיק מוצגים מאת התובעת וסומן ת-3.

9. התובעת שהתה באי כושר מלא עד ליום 12/06/12, היינו במשך שלושה חודשים ולאחר מכן שבה לעבודה תחת מגבלות.

אישורי אי כושר צורפו לתיק מוצגים מאת התובעת וסומנו ת-4.

אישורים מאת רופא תעסוקתי צורפו לתיק מוצגים וסומנו ת-5.

פלט רכישת תרופות מבית מרקחת צורף לתיק מוצגים וסומן ת-5א'.

ג.       הנכות

10. ביהמ"ש הנכבד מינה את ד"ר אליהו סלטי, מומחה רפואי בתחום האורתופדי על מנת שיבדוק את התובעת ויחווה דעתו באשר לנכותה הצמיתה. המומחה קבע כי נכותה הצמיתה של התובעת הינה 15% לפי סעיף 41(4)ב' לתקנות המל"ל.

חוות דעת מומחה בימ"ש צורפה לתיק מוצגים מאת התובעת וסומנה שם ת-6

לאחר קבלת חוות הדעת, נשלחו אל המומחה ע"י הנתבעת, שאלות הבהרה, אולם המומחה הבהיר כי עמדתו אינה משתנה וכי נכותה של התובעת עומדת על 15% לצמיתות בשל ההגבלות הקשות בכתפה.

העתקים משאלות ההבהרה והתשובות עליהן צורפו לתיק המוצגים וסומנו ת-7.

ד.      הנזק

ד.1. הפסדי שכר לעבר

11. התובעת הינה אחות במקצועה. שכרה החודשי, כשל שאר האחיות, משתנה מחודש לחודש בהתאם לתוספות שונות ורכיבי שכר שונים בכל חודש בחודשו. לפיכך, חישוב הפסדי העבר יתבצע על בסיס השוואה בין חודש קלנדרי עובר לתאונה בו התקבל שכר מלא לבין החודש הזהה לאחר התאונה.
12. כאמור, התובעת עובדת כאחות בבית החולים רמב"ם. שכרה מורכב מתוספות ורכיבים שונים המשתנים מחודש לחודש. לפיכך החישוב נעשה באמצעות השוואה בין חודשים קלנדרים זהים, האחד עובר לתאונה והשני לאחריה. זאת עד לחודש 03/12 שלאחריו שבה התובעת לעבודה במשרה מלאה.

תלושי שכר מחודש 01/11 עד לחודש 08/14, צורפו לתיק מוצגים וסומנו ת-9.

טבלת הפרשי שכר צורפה לתיק מוצגים וסומנה ת-10.

 

סה"כ הפרשי שכר 20,859 ₪.

בנוסף, בתקופת המחלה פדתה התובעת ימי מחלה. התובעת הינה אחות ובשל כך חלות עליה הוראות התקשי"ר.

אישור מעסיק צורף לתיק מוצגים מטעם התובעת וסומן ת-11

החלק הרלוונטי מהתקשי"ר צורף לתיק מוצגים וסומן ת-12

— סוף עמוד  2 —

13. באופן עקרוני בהתאם לתקשי"ר (החלק העוסק בעובדים בפנסיה תקציבית) קובע כי הזכאות הינה לפידיון בחלק היחסי של ימי המחלה X 8/30. מיום 15/03/12 ועד ליום 30/06/12, היינו סך 90 ימים הושלמו לשכרה של התובעת ממכסת ימי המחלה. ערך יום עבודה, בהתאם לאישור המעסיק הינו 293 ₪. המשמעות הינה הפסד של 8/30 X 90 X 293 ₪ = 7,032 ₪.
14. בנוסף מאז התאונה לא שבה התובעת לעבוד באופן מלא משמרות לילה. כך היא מסבירה בעניין זה בחקירתה : "כרגע אנחנו פחות צוות ואני לא יכולה לקחת על עצמי לעשות לילות, כי בלילה יש הרבה פחות עזרה וזה חוסר אחריות מצידי לעבוד לילות" (ע' 4, ש' 14-15). עוד מסבירה התובעת כי היא גם אינה עובדת שעות נוספות במלוא המרץ כפי שעשתה בטרם נפגעה: "אין לי אישור לעשות שעות נוספות מרופא תעסוקתי עד עצם היום הזה".
15. תלושי השכר של התובעת כשל שאר האחיות מאוד קשים להבנה, ישנן תוספות רבות, הסכמי מסגרת, ושינויים רבים לאורך השנים. אך יחד עם זאת התובעת יודעת להסביר באופן ברור כי הגם שהנתבעת ניסתה להוכיח שהתובעת כביכול עובדת משמרות לילה ושעות נוספות, לא כן היא.

"זה לא נכון. אתה לא מבין את התלוש. אם אני עובדת משמרת ערב מהשעה 15:00 עד 23:00 זה נרשם משמרת לילה כי מהשעה 19:00 ועד 23:00 זה מתחיל להרשם כלילה. לעומת זאת משמרת לילה היא מהשעה 23:00 עד הבוקר. לגבי השעות הנוספות… אם יש חודשים שהם יותר מ – 4 שבועות, היא לא יכולה לתת לי לעבוד חצי משמרת כדי שלא יהיו שעות נוספות, אז נרשם 4-5 שעות נוספות וזה מה שאתה רואה". (ע' 9 ש' 13-17).

16. עיון בתלושי השכר של התובעת מעלה כי פני הדברים אכן כך. טול לדוגמא את חודש 08/14 אכן ניתן לראות כי נרשם : "מיש ליל 4.07" בדיוק כפי הסברה של התובעת. הלא אין משמרת לילה שלמה בת 4 שעות. זוהי "גלישה" של שעות המשמרת הרגילה אל תוך שעות אשר במערכת מוגדרות כשעות לילה.

בחודש 04/14 אין למשל שעות לילה בכלל ושעות נוספות בסכום זעום של 646 ₪ שאף הן נובעות מחודשים שבהם יש יותר שעות עבודה.

לעומת חודשים אלה, ניתן לעיין בחודש 01/11 שם ניתן לראות כי התובעת עבדה משמרת לילה אמיתית ומלאה שכן לידה צויין: "משמ. ליל 8" זו אכן משמרת לילה מלאה.

נוכח הקושי לערוך השוואה מדוייקת בין התלושים באשר הם כוללים עשרות רכיבים, מבצעת התובעת ברכיב זה אומדן שבו היא מעריכה את הפסדה החודשי כתוצאה מהפסקת העבודה במשמרות לילה ובשעות נוספות בסך כ 1000 ₪ בחודש לעבר. מאז שבה לעבודה במשרה מלאה (חודש 04/13 ועד היום חודש 01/16).

סה"כ 35 חודשים X 1000 ₪ = 35,000 ₪.

אם כן, סך ההפסדים לעבר הינו : 62,891 ₪ . (המורכב מהפסדים בפועל בשנה הראשונה, בהתאם לטבלת הפסדי השכר, פדיון ימי מחלה והפסדים מוערכים מאז תום השנה הראשונה ועד היום) .

17. ב"כ הנתבעת ניסה בכל מאודו לקשור את הפסדיה של התובעת לניתוח גב שעברה כשבועיים לפני התאונה. בעניין זה השיבו התובעת והעדות מטעמה כי לאחר הניתוח בגב פגו כאביה. הניתוח היה מוצלח, היא שבה לתפקוד די מהר ולאחר שבועיים כבר נסעה לבדה ברכבת לתל אביב לבדיקה רפואית. אלמלא התאונה נשוא תיק זה היתה שבה התובעת לעבודתה ולא היו נגרמים לה הפסדים ניכרים כפי שנגרמו לה בפועל בגין תאונה זו.

"הייתי צריכה לחזור לעבודה חודש אחרי הניתוח ולא חזרתי ולא בגלל הגב אלא בגלל התאונה". (ע' 6, ש' 15).

גם חברתה לעבודה של התובעת, הגב' מירי מלול  יודעת לספר בעניין זה כי:

"זה היה זמן קצר כי שבוע או שבועיים היא החלימה ואז קרתה התאונה בכתף". על כך נשאלה : "מאיפה את יודעת שהיא החלימה? " והעדה השיבה: "מזה שהיא הרגישה טוב, הלכה, ונסעה ולא התלוננה על כאבים". (ע' 15, ש' 16-18).

— סוף עמוד  3 —

18. אם כך, דינם של ניסיונות אלה להידחות. הפסדי השכר של התובעת נובעים רובם ככולם מהתאונה נשוא תיק זה. אפיזודת הגב הגם שהיתה סמוכה אליה לא השפיעה על התובעת באופן שבו השפיעה עליה התאונה הנדונה.

ד.2. עזרה והוצאות לעבר

לתובעת נגרמו הוצאות ניכרות הן ברמת הנסיעות, תרופות ועזרת צד ג'.

עזרת צד ג':

19. התובעת הינה חד הורית ולכן נאלצת להתמודד בגפה עם עבודות הבית, ניקיון, בישול, קניות סידורים וכיו"ב. לאחר התאונה כאשר היתה כאובה מאוד, ידה נתונה במתלה והיא סבלה מהגבלות תנועה קשות, ברי כי נזקקה לעזרה מרובה. בתקופה זו, היינו חודש וחצי לאחר התאונה, נזקקה לעזרה רבה ביותר, שכן באותה העת היתה סיעודית ממש. היא לא היתה מסוגלת אף להתקלח, לחפוף את הראש ולהתלבש לבדה, לא כל שכן לתלות כביסה, לבשל או לנקות.

גם בחודשים הסמוכים שלאחר מכן כאשר עדיין הוגבלה משמעותית בכל תנועה עם היד, שכן זו הקרינה מיד וגרמה לכאבים עזים ביותר בכתף – נזקקה לעזרה משמעותית.

20. ביהמ"ש הנכבד יכול היה להתרשם במהלך העדויות שנשמעו בפניו כי התובעת נזקקה לעזרה משמעותית ביותר לאחר התאונה ולמעשה מאז ועד היום היא נזקקת לה, אם כי בהיקפים מתונים יותר.

עזרה זו הוגשה לה על ידי אימה, בנותיה וחברותיה ובעיקר ע"י עוזרת בית שנותרה לסייע לה עד היום.

בתקופות אלה נזקקה גם לליווי לבדיקות ולטיפולים שכן לא היתה מסוגלת לנהוג.

21. ביתה, הגב' עדי שבתאי, הצהירה כי בתקופה זו :"הפסקתי ללכת לחברות הייתי צמודה אליה, היא פחדה להישאר לבד. … עזרתי לה אפילו לשים חזיה ותחתונים". (סעיף 4 לתצהירה של עדי שבתאי).
22. התובעת עצמה העידה, ודבריה בנקודה זו לא נסתרו ואף קיבלו חיזוק משמעותי מן העדויות שנשמעו, כי: "הבת שלי עזרה לי בניקיון.. אחרי שנפגעתי ביד לא יכולתי בכלל לעשות שום דבר ואז העוזרת היתה מגיעה לפעמים 3 פעמים בשבוע, לא תמיד שעות מלאות או ימים מלאים" (ע' 7, ש' 14-17).
23. גם אמה של התובעת נשאלה בנוגע לעוזרת הבית של התובעת והשיבה שלפני התאונה העוזרת היתה מגיעה : "פעם בשבועיים שלוש היא היתה מגיעה. היום היא מגיעה פעם בשבוע לפעמיים פעמיים זה תלוי איך היא מרגישה. היא לא יכולה לעשות שום דבר, היא לא יכולה לסחוט סמרטוט. אני עובדת ולא יכולה לעזור לה. אני מגיעה אליה יום כן ויום לא. העוזרת אם צריך מזמינים אותה פעם נוספת באותו שבוע. קשה לבת שלי לשוטף כלים ולשטוף רצפה. התנועה של אחזקת המקל והסחיטה קשה לה". (ע' 12 ש' 1-5).

עוד העידה אימה של התובעת כי לאחר התאונה עברה ממש להתגורר אצלה. (ע' 12, ש' 11).

24. גם חברתה של התובעת, הגב' מירי מלול העידה כי: " אני עזרתי לה בהרבה דברים, היא לא יכלה להזיז את  יד או להרים אותה. לא יכלה לעשות צבע בשיעור, לא יכלה לסגור חזיה.. היא לקחה המון משככי כאבים.. אני בישלתי משהו, לפעמים עשיתי לה קניות.." (ע' 15 ש' 25-29).

תשלום לעוזרת הבית;

— סוף עמוד  4 —

25. התובעת העידה כי אמנם אין ברשותה אישורים בנוגע לתשלום לעוזרת הבית, אך הדבר נעשה לפי בקשתה של העוזרת.
26. חודש וחצי לאחר התאונה, יד במתלה – היתה עוזרת הבית מגיעה כמעט מידי יום. כך במשך חודש וחצי בו היתה נתונה ידה של התובעת במתלה. העוזרת היתה מנקה, מכבסת, מכינה אוכל, תולה ומקפלת כביסה ומבצעת את כל עבודות הבית.

בגין עזרה זו שילמה התובעת לעוזרת 4,000 ₪.

27. חודש וחצי לאחר מכן עדיין חופשת מחלה –  הגיעה העוזרת בתדירות של כפעמיים בשבוע וזאת עד לאמצע חודש 06/12 שבו שבה התובעת לעבודה מצומצמת תחת מגבלות רופא תעסוקתי. עלות של פעם בשבוע הינה 200 ₪ (ארבע שעות עבודה כולל נסיעות) ומשכך ההוצאה למשך חודש וחצי הינה 2,400 ₪
28. חודש 07/12 עד היום – מגיעה העוזרת על פי רוב בתדירות של פעם בשבוע אם כי בתקופה הסמוכה לאחר חזרתה של התובעת לעבודה ואף כיום בתקופות בהן היא סובלת מכאבים עזים, היא מגיעה לעיתים גם פעמיים בשבוע.

עלות חודשית הינה , למצער, 800 ₪  מאז ועד היום חלפו 43 חודשים. היינו העלות לתקופה זו הינה:

43 X 800 = 34,400 ₪

שווי עזרת בני משפחה וחברים ;

"הלכה פסוקה היא, כי רשאי בית המשפט לפסוק פיצוי בגין עזרת הזולת, אף מבלי שהובאה ראיה לכך, והוא אף יכול לערוך אומדנא ובלבד שהשתכנע כי העזרה שהושטה לנפגע ניתנה לו מעבר לזו המקובלת בין בני משפחה.
(ע"א 93/73 ושני נ' קראוז, פ"ד כח (1) 277; ע"א 370/93 מלכה נ' אטקין, פ"ד מ"ד (4) 168)."

29. נוכח העדויות שנשמעו בפני ביהמ"ש הנכבד ושחלקן צוטט לעיל, ברור כי הן אימה של התובעת, הן בנותיה והן חברותיה הושיטו עזרה ואף עזרה רבה מאוד.
30. עיקר עזרתן התבטא בין היתר גם בניקיון, בישול, כביסה וכיו"ב בימים בהם העוזרת לא היתה מגיעה והן ברחצה, הלבשה, עריכת קניות, סידור הבית ועוד.

בתקופת המחלה, היינו בשלושת החודשים הראשונים – העזרה היתה אינטנסיבית מאוד. התובעת היתה כמעט סיעודית לחלוטין. עזרה כזו מוערכת בשווי של 4,000 ₪ בחודש. למשך שלושה חודשים 12,000 ₪.

שלושה חודשים לאחר שובה של התובעת לעבודה  (עד חודש 09/12)– בתקופה זו העבודה היתה קשה מאוד לתובעת. היא נאלצה אמנם לשוב לעבודתה על מנת שלא לאבד את מקור פרנסתה אולם בסוף היום היתה מגיעה לביתה מותשת. בתקופה זו אימה המשיכה לסייע בידה באופן ניכר וגם בנותיה. עזרה זו מוערכת על ידה בסך 2000 ₪ לחודש. ובסה"כ לתקופה 6,000 ₪.

חודש 10/12 עד היום – אימה של התובעת עדיין מסייעת לה רבות והתובעת מעריכה עזרה זו בסך 500 ₪ לחודש.

סה"כ 500 X 40 חודשים = 20,000 ₪.

סה"כ עזרה לעבר : 78,800 ₪.

 

 

נסיעות לעבר:

 

31. התובעת הוכיחה בראיות כי נאלצה לבצע טיפולים רבים לאחר התאונה. הידרותרפיה, פיזיותרפיה ופילאטיס שיקומי. זאת מעבר לביקורות, נסיעות לרופא תעסוקתי, בדיקות, צילומים וכן מעבר לעיסויים וטיפולים משלימים שבגינם לא נשתמרו קבלות בידיה.

— סוף עמוד  5 —

32. התובעת טופלה בשלושה מכונים:

האחד – פיזיותרפיה במרכז קרית אתא (אך במרחק נסיעה מביתה הממוקם בקרית אתא), השני – הידרותרפיה בבריכת אילן בקרית חיים. השלישי – פילאטיס שיקומי גם בקרית אתא, אך עדיין במרחק נסיעה מבית התובעת.

בחלק מן המקרים הסיעה את התובעת, אימה ובחלק אחר עשתה שימוש במוניות ספיישל.

נסיעה במונית ספיישל מקרית אתא לקרית חיים, הלוך ושוב עולה כ 80 ₪. נסיעות ספיישל בתוך קרית אתא עולות בין 25-30 ₪ לכל כיוון, כלומר כ 70 ₪ הלוך ושוב. במצב שאם התובעת היתה מסיעה אותה אז עלות הדלק היא נמוכה יותר אבל עדיין לא פחות מ 40 ₪ הלוך חזור לכל טיפול. משכך התובעת מעריכה את ההוצאות האלה לכל תקופת העבר בסך של כ 4,000 ₪.

הוצאות רפואיות:

33. התובעת הוכיחה בראיות כי נגרמו לה הוצאות בסך 6,680 ₪, בנוסף ישנן הוצאות נוספות בגין תרופות , תחבושות, משחות ועוד. (ראה מוצג ת-5א') המתייחס רק לשנים 2014-2015, כאשר ישנן הוצאות ניכרות דווקא בשנים 2012-2013 אלא שלא ניתן היה לקבלם מן המרפאה. הוצאות אלה מוערכות ע"י התובעת בכ 2,000 ₪ נוספים. היינו סה"כ הוצאות רפואיות לעבר 8,680 ₪.

ד.4 כאב וסבל:

34. לתובעת נגרמו כאב וסבל לא מבוטלים, נגרם לה שבר בכתף, היא טופלה בזריקות, ידה היתה נתונה במתלה, היא עברה טיפולים רבים ועד היום היא סובלת מכאבים בכתף. בהתאם לאחוזי הנכות מבוקש סך 22,174 ₪.

ד.5 הפסדי שכר לעתיד

35. שכרה הממוצע של התובעת, במשך שנה, עובר לתאונה, עמד על 15,326 ₪. משוערך להיום : 16,467 ₪.  עבודתה של התובעת הינה עבודה פיזית קשה, בל נשכח כי התובעת עובדת במחלקה הרגישה ביותר בבית החולים – אונקולוגיית ילדים. במחלקה זו נדרש תפקוד פיזי ונפשי גבוה מאוד בכדי לעמוד במטלות ובמעסה.
36. התובעת הוכיחה באמצעות תלושי השכר כי אינה עובדת משמרות לילה ו/או מבצעת שעות נוספות באורח משמעותי. אם כך, תפקודה כבר נפגע. יש להביא בחשבון את העובדה כי אם כוחותיה לא יעמדו לה עוד, והיא תאלץ לסיים את העבודה ו/או מסיבה כלשהי תפוטר הרי שבוודאי תתקשה להשתלב בשנית במעגל העבודה. בהתאם תבקש התובעת לערוך חישוב אקטוארי מלא בעניינה.

התובעת הסבירה גם בחקירתה הנגדית בביהמ"ש כי ישנו שינוי ארגוני בבית החולים והכיוון הוא מעבר להפרטה, משכך וגם ללא בעיות רפואיות ומכח קל וחומר נוכח נכות לא מבוטלת, הרי שעתידה התעסוקתי אינו וודאי כלל ועיקר.

"זה מפחיד את כל האחיות הוותיקות שערך השעה שלהן גבוה ואפשר להעסיק אחיות צעירות יותר" (ע' 7, ש' 25). עוד השיבה התובעת בעניין זה כאשר נשאלה כיצד מתייחסים לאחיות מבוגרות עם בעיות רפואיות : "לוחצים עליהן לצאת לפנסיה, מטרטרים אותן". (ע' 11, ש' 5).

המשמעות הינה ברורה – עתידה התעסוקתי של התובעת אינו ברור ואינו וודאי, במיוחד נוכח מגבלותיה הרפואיות והמעבר ההדרגתי להפרטת בית החולים. במצב כגון דא בהחלט תיתכן  שתיפלט אל מחוץ למעגל העבודה. או אז נוכח גילה ומגבלותיה לא סביר כי תוכל להשתלב במעגל העבודה.

37. לא זו אף זו, התובעת מסבירה כי אחיות רבות, עם פרישתן לפנסיה, ממשיכות לעבוד בשוק הפרטי, בבתי אבות וכיו"ב. מובן, כי התובעת נוכח נכותה לא תוכל לעשות כן. אם כך הפגיעה בתובעת הינה משולשת. ראשית לא ברור כי תוכל להמשיך לעבוד עד הפנסיה (ומכל מקום מאז התאונה היא עובדת באופן מופחת), שנית תהא לכך השפעה ניכרת על הפנסיה שלה היא תהא זכאית ושלישית – למעשה נטלה ממנה האפשרות לעבוד בעבודה נוספת לאחר גיל פרישה.
38. נוכח כל אלה מבוקש לערוך לכל הפחות, חישוב אקטוארי מלא בעניינה ולקבוע כי הפסדי השכר שלה עומדים על:

— סוף עמוד  6 —

16,467 ₪ X 152.3383 (מקדם היוון) X 15% = 376,283 ₪

 

39. בעניין זה תפנה התובעת לפסקי דין רבים של בימ"ש נכבד זה אשר מצא לנכון לפסוק בראש נזק של הפסדים לעתיד, אקטואריה מלאה או סכומים הקרובים לכך.

כך למשל בתא (שלום עכו)  2861/06 אדוארד גוטניקוב נ' יונה ניהול וייעוץ הנדסי בע"מ, אחים רויכמן בע"מ,  הראל ואח' נפסק 70% מהחישוב האריתמטי לעתיד, בתיק שבו הנכות עמדה על 10% ולא הוכחו כלל הפסדים בפועל ;

וכן ראה תא (שלום עכו) 8788-08/08 אורן אוזילוב נ' ר.א ריהוט ומזון בע"מ, מנורה חברה לביטוח בע"מ, בו קבע בימ"ש נכבד זה בתיק שבו הנכות הועמדה על 5%, כי הפסדים לעתיד יועמדו על 80% אקטואריה. כל זאת הגם שנקבע כי: "לאחר שקלול כל הנתונים הרלוונטיים, כי נכותו התפקודית של התובע תואמת את נכותו הרפואית. לפיכך, ולאור חוסר הבהירות האופף ראש נזק זה אני פוסקת לתובע סכום גלובאלי לעתיד המבוסס על 80% מהחישוב האריתמטי עד הגיעו לגיל 67 "

וכן ראה תא (שלום עכו)  4377/06 שמעון פליבר נ' קרנית קרן לפיצויי נפגעי תאונות דרכים   שבו פסק בימ"ש נכבד זה, בתיק שבו הנכות עמדה על 10%, פיצוי לעתיד בגובה 70% מהחישוב האריתמטי, הגם שלא הוכחו הפרשים בין ההכנסה עובר ולאחר התאונה.

40. לכל אלה יש להוסיף כמובן פסיקתו של ביהמ"ש העליון שקבע וחזר ושנה כי דרך החישוב בה יש לילך כאשר עורכים שומת הפסדי שכר לעתיד הינה דרך החישוב האריתמטי המבוסס על הנכות הרפואית, המשקפת על דרך הכלל את הנכות התפקודית.

כך נקבע ב ע"א  3049/93 גרוגיסיאן נ' רמזי, פ"ד נב (3)  :

" המקרים שבהם נוהג בית-המשפט להשתמש בשיעור הנכות הרפואית כמודד להפסד כושר ההשתכרות הינם מקרים שבהם הנכות הרפואית משקפת גם את מידת הפגיעה בכושר התפקוד של התובע. בדרך-כלל, הנכות הרפואית משקפת אל נכון גם את מידת הפגיעה בכושר התפקוד. כך, למשל, נכות רפואית בשיעור 20% עקב פגיעה בתחום האורתופדי – כמו פגיעה ביכולת התפקוד של יד או רגל – תשקף, בדרך-כלל, גם את שיעור הנכות התפקודית. הנפגע מוגבל בתנועותיו ובכושר פעילותו עקב אותה נכות, ושיעור הנכות הרפואית אשר נקבע לו משקף גם את שיעור נכותו התפקודית.  "

41. בענייננו ושעה שעסקינן בנכות אורתופדית אין חולק כי הנכות הינה תפקודית במלואה. בעניין זה ראה עא 5175/06 כלל חברה לביטוח בע"מ,שמעון אסרף נ' שמעון אסרף,צמרת רפי אסרף בע"מ ואח' (lawdata), שבו נקבע כי:

"בענייננו, מצאתי כי יש להעמיד את שיעור הנכות התפקודית שנגרמה למערער על שיעור הזהה לנכות הרפואית שנקבעה לו. כפי שתואר בחוות דעתו של פרופ' פינסטרבוש, אשר היוותה את הבסיס לקביעותיו העובדתיות של בית המשפט המחוזי, הפגיעות שנגרמו למערער הינן פגיעות אורטופדיות, דהיינו פגיעות ביכולותיו להניע את גפיו. בפגיעות מסוג זה, משקפת על פי רוב הנכות הרפואית גם את מידת הפגיעה ביכולת התפקוד הכללית."

42. דברים אלה מקבלים משנה תוקף נוכח עבודתה של התובעת בענייננו, שהיא מאומצת מהבחינה הפיזית וכוללת פעילות רבה עם הידיים (רחצה, חבישה, הרמה, האכלה, החלפת מכשירים רפואיים, הרמת והזזת מיטות וכיו"ב).
43. התובעת תבקש להפנות גם לקביעות נוספות של בימ"ש נכבד זה כאשר הוא עורך חישוב לגבי הפסדיו של תובע שסובל מבעיות רפואיות קודמות ללא קשר לתאונה שבפניו. כל זאת באשר ב"כ הנתבעת ניסה לתלות את כל הפסדיה של התובעת בבעית גב קודמת ממנה סבלה.

כך למשל נפסק ב תא (שלום עכו) 3916/07 אורי גפסון נ' דן מיחזור בע"מ:

"ויודגש, העובדה כי התובע סובל מנכויות אחרות (מלפני ואחרי התאונה) היא הנותנת מדוע יש לפסוק לו פיצוי לעתיד, שכן צירוף נכות זו למצב בריאותי שממילא אינו תקין, יש בו כדי להעצים את השלכותיה של הנכות על מצבו וכושר השתכרותו למקרה בו לא יוכל להמשיך בעיסוקו. "

ד.5.1. הפסדיה פנסיה ותנאים סוציאליים

— סוף עמוד  7 —

44. כחלק בלתי נפרד מראש הנזק של הפסדי השכר, יש להביא בחשבון הפסדי פנסיה. בתלושי השכר של התובעת נמצאים ניכויי חובה לפנסיה. החישוב ייערך בדרך של 13% מהפסדי השכר, שזהו חלקו של המעביד בהפרשות הסוציאליות. אולם, חישוב זה אף מקל עם הנתבעת, שכן אם תיפלט התובעת ממקום עבודתה ולא תמצא עבודה, יש לערוך חישוב של הפסד פנסיה בפועל. היינו בין הפנסיה לה היתה זכאית אילו היתה מסיימת את שנות עבודתה ברמב"ם עד גיל פרישה לבין הפנסיה לה תהא זכאית אם תפרוש מוקדם יותר בשל נכותה.

מאחר ואין לדעת מתי תפרוש התובעת ועד מתי יעמדו לו כוחותיה, ייערך החישוב כאמור לפי 13% מהפסדי השכר. היינו סך 48,916 ₪.

ד.6 עזרה לעתיד

45. התובעת תטען כי מאז התאונה היא נזקקת לשירותיה של עוזרת בית באופן קבוע, שלא בדומה לתקופה שעובר לתאונה שאז שכרה את שירותיה פעם בשבועיים או פחות מכך.

משכך תבקש התובעת לפסוק לה פיצוי בראש נזק זה עד סוף תוחלת חיים ולפי 800 ₪ בחודש. יש ליתן את הדעת גם לכך שמטבעה של נכות כגון זו של התובעת שתלך ותחמיר עם השנים ותגרום לה להזדקק לעזרה אף מוגברת מזו הנדרשת כאן. שכן מדובר באישה גרושה חד הורית שבנותיה כבר גדולות. אין לה מי שימשיך להתגורר עימה עוד שנים רבות הלאה ויחלוק עימה את נטל עבודות הבית. כל עזרה שתוגש לה בעתיד, תהא עזרה בשכר.

800 X 246.6592 = 197,327 ₪.

46. בעניין זה תבקש התובעת להפנות ל:

ת.א. (רמלה) 2585/03 פלונית נ' פלוני ואח' – בתיק זה נפסקה עזרה לעתיד על בסיס חישוב 1,500 ₪ בחודש, ובסה"כ 251,000 ₪, בגין נכות אורתופדית בשיעור 20%.

 

ת.א. (שלום ראשל"צ)  002626/03 גוליר רחל נ' בית חולים מאיר ואח'. מקרה זה דומה עד מאוד לענייננו, שעה שהנפגעת בו הינה אחות בבית החולים אשר נקבעו לה 15% נכות בגין פגיעה בכתף. במקרה זה נפסקו 70,000 ₪ בגין עזרה לעתיד.

ת.א. 686/94 שושנה פרוינד נ. צור שמיר חב' לביטוח , בתאונת דרכים לתובעת נקבעו 25% נכות תפקודית, התובעת היתה בת 44 מורה במקצועה., ביהמ"ש הנכבד פסק בגין עזרת צד ג' כדלהלן: 15,000 ₪ עבור 6 חודשים סיוע מוגבר ,  בנוסף, עזרה במשק  בית לפי 6 שעות שבועיות בעלות של 25 ₪ לשעה- 650 ₪ לחודש-7,800 ₪ לשנה. בעתיד : 650 ₪ לחודש עד סוף תוחלת חייה –77 שנה ובסה"כ 257,400 ₪.

עא (מחוזי ת"א)  55912-04/13 ש.ל נ' לופו זאן, שירביט חברה לביטוח בע"מ – ביהמ"ש המחוזי דוחה ערעור של חב' הביטוח על סכומי הפיצויים ומותיר על כנו פיצוי בגין עזרה בסך 73,500 ₪.

ד.7 נסיעות והוצאות רפואיות לעתיד

בעניין זה תבקש התובעת מביהמ"ש הנכבד כי יפסוק לה פיצוי גלובלי בסך 10,000 ₪ שכן אין ספק כי בעתיד ישנו סיכוי להחמרה, ייתכן והתובעת תצטרך לבצע ניתוח, טיפולים נוספים  וכן הלאה. כל אלה יגרמו להוצאות מוגברות.

5129371לסכומים אלה יש להוסיף הוצאות משפט לרבות שכ"ט עו"ד ומע"מ כחוק.

54678313

___________________

לביא-אלבז סיגל,     עו"ד

ב"כ            התובעת

ש.י. 038584215/04

נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה

למען הסר ספק, זכויות היוצרים בכתבי הטענות, ככל שהן קיימות, שייכות לעורכי הדין שערכו אותם. הוספת הסמליל (הלוגו) של אתר נבו באה אך כדי לסמל שכתב הטענות פורסם באתר נבו ושהמשתמש בו עושה שימוש באתר זה.

— סוף עמוד  8 —

____________________________________________________________________________________________________

תא (עכו) 17823-05-13‏ ‏ צפורה שבתאי נ' הפניקס חב' לביטוח בע"מ