תחשיב נזק לעובד מוסך עצמאי שנגרמו לו 10% נכות וירידה ניכרת בשכר

תחשיב נזק לעובד מוסך עצמאי שנגרמו לו 10% נכות וירידה ניכרת בשכר

בבית משפט השלום בחיפה                                                                    XXXX

בפני כב' השופט אייל דורון

בעניין:              XXX

 XXX

ע"י  ב"כ לביא-אלבז סיגל ו/או עוה"ד יטח וולניץ מירב
משד' ירושלים 15 ת.ד. 294 ק. ביאליק
טלפון: 072-2501278 ;          פקס: 072-2501279
דוא"ל                      sigallav@gmail.com

התובע

המבקש

נ ג ד

1. XXX

ע"י עוה"ד מ. גושן ו/או ט. טנצר ו/או אח'
הרצל 65 ת.ד. 286 נהריה 22102
טל': 04-9927418 ; פקס: 04-9929296

2. XXX
   ע"י עוה"ד עוזר ברקוביץ ואח'
   מרח' משה לוי 11 ראשון לציון
   טל': 03-9518141 ; פקס: 03-9518142

3. XXX
   עו"ד שגיא שיפמן ואח'
   שד' פל-ים 2 חיפה 33095
   טל': 04-8672982 ; 04-8672923

הנתבעים
המשיבים

תחשיבי נזק מטעם התובע

בקשר עם תאונה מיום 18/07/16 (התאונה הראשונה)

• א. הצדדים והעובדות

1. עניינה של תביעה זו בתאונת עבודה שארעה לתובע, יליד 1973, מנהל ומפקח פרוייקטים במקצועו.
2. הנתבעת מס' 1 חברה מוגבלת במניות, רשומה ע"פ דין בישראל היתה בכל הזמנים הרלוונטיים מעסיקתו של התובע, ותחת פיקוחה והדרכתה ביצע את עבודתו. הנתבעת 1 היא חברת כח אדם הנותנת שירותים לנתבעת 2 – בתי זיקוק.
3. הנתבעת מס' 2, בז"ן (בתי זיקוק לנפט) היתה בכל הזמנים הרלוונטיים לתביעה זו המחזיקה ו/או המנהלת ו/או המפעילה של המתקן בו ביצע התובע עבודתו ושבו ארעה התאונה שתפורט להלן.
4. הנתבעת מס' 3 אינה צריכה לענייננו כאן באשר העילה נגדה הינה מכוח תאונת דרכים מאוחרת לתאונה זו ומשכך לא תובא התייחסות אליה במסגרת תחשיבי נזק אלה.
5. ביום 18/07/16 בעת עבודתו אצל הנתבעת 1, בחצרי הנתבעת 2, נדרש התובע לבצע עבודות תיקונים / שיפוצים במבנה גבוה הנקרא : מה"ד סולר. לשם כך, טיפס על סולם /פיגום שבסופו מצויה מרפסת ממנה היה עליו לעלות לגובה נוסף לבצע תיקונים ולרדת בחזרה. מדובר על עבודה בגובה רב במקום חם מאוד ובו גזים רבים. כאשר סיים התובע את עבודתו וביקש לרדת נתקלו רגליו בלכלוך, חלקי ברגים וכלי עבודה חלודים שהיו על המרפסת ובשל כך נכשל החליק ומעד. התובע נחבל בכל חלקי גופו ולרבות בכתפו הימנית.

 

האירוע אשר תואר יקרא להלן "התאונה "

מצ"ב תמונות המתקן בו נפגע התובע, מסומנות כנספח "א"

6. נסיבות התאונה מקבלות תימוכין גם בתיעוד הרפואי הראשוני מיום התאונה; "לדבריו היום בעת עבודתו, נפל נחבל בכתף ימין"
7. המעסיק גם חתום על טופס בל 250 המאשר את נסיבות התאונה : "עלה על פיגום ודרך על ברגים ישנים, החליק וקיבל מכה בכתף ימין".
8. תאריך מועד האישור והחתימה על בל 250 הינו יום התאונה עצמו, כך שלא יכול היה התובע להתאים את נסיבות התאונה ו/או לתארן באופן שונה משהתרחש במציאות ואין אלא לקבל תיאור זה כעובדה.

מצ"ב טופס בל 250 וטופס בל 200, מסומנים כנספח "ב"

ב. אחריות הנתבעות

התובע יטען כי שתי הנתבעות אחראיות כלפיו באשר שתיהן למעשה מהוות מעסיק – הנתבעת 1 כקבלן כ"א והנתבעת כמעסיקה בפועל. הנתבעת 2 אחראית גם מכוח היותה מזמינת העבודה ובעלת/ מנהלת / מפעילת המקרקעין בהם ארעה התאונה.

אחריותן הינה בשל התרשלותן והן בשל הפרת חובה חקוקה, והכל כפי שיבואר להלן.

9. חובת הזהירות המושגית הנתבעת 1 של מעביד כלפי עובדיו הוכרה זה מכבר בפסיקה כחובת זהירות מוגברת ונקבע כי :

"בענייננו, כשמדובר בהתנהגות של מעביד – כמעביד – כלפי עובדיו, לא יכולה להיות מחלוקת, כי מוטלת עליו חובת זהירות זו:

"המעביד חייב לנקוט צעדים סבירים כדי למנוע מן העובד סכנות מיותרות ולהזהירו מפני סכנות קיימות. במיוחד חייב המעביד לנקוט צעדים סבירים כדי להרחיק אותן סכנות להן ניתן לצפות מראש בשל אופי העבודה ואופי המקום בו מתבצעת העבודה." ע"א 417/81 מלון רמדה שלום נ' אמסלם, פ"ד לח(1) 72

 

עוד נקבע ;

"הכלל, ככל שהוא נוגע לתאונת עבודה שבה נפגע עובד, הינו כי יש לדקדק עם המעביד בכל הנוגע להטלת אחריות לתאונה ולהקל במידה רבה עם העובד באשר לרשלנות שגרמה לתאונה או תרמה לה. כלל זה יסודו בשוני במעמדם של העובד והמעביד, כאשר זה האחרון הוא בעל האמצעים למנוע, או למזער, את הסיכון הכרוך בעבודה, ועל-כן רמת הזהירות הנדרשת ממנו גבוהה מזו הנדרשת מהעובד”

ע"א 8133/03 יצחק נ' לוטם שיווק, פ"ד  נט(3) 66, בעמ' (נבו)

10. חובת הזהירות של הנתבעת 1 כקבלן כוח אדם ;

התובע יטען כי חובת הזהירות של הנתבעת 1 כלפיו נותרת בעינה הגם שעבד בפועל בחצריה של הנתבעת 2.

 

ע"א (מחוזי חיפה) 2898/04 אריה שירותי כוח אדם בע"מ ואח' נ' צמנטכל הנדסה וייזום הצפון בע"מ ואח' (lawdata)

"כאשר חברת כוח האדם מפנה את העובד למזמין, ברי שלמזמין ישנה שליטה אפקטיבית על העובד. הוא שנותן לעובד הוראות והנחיות כיצד לבצע את עבודתו, עליו מוטל לדאוג לאמצעי בטיחות, למנות מפקחים וכדומה. חובה זו של המזמין אינה פוטרת את חברת כוח האדם מכל אחריות. כך אין חולק שחברת כוח האדם חייבת לוודא שהמזמין אצלו מוצב העובד, מקיים סביבת עבודה בטוחה. חברת כוח אדם השולחת עובד חייבת לוודא כי אצל אותו מזמין ישנה הקפדה על נוהלי וכללי בטיחות נאותים. קבלן  כוח אדם שאינו מוודא זאת, מפר את חובת הזהירות כלפי העובדים."

 

ת.א (מחוזי חי') 8038/06 גנימאת מועאז נ' מוקד תהילה בטחון בע"מ, ואח' (LawDataֽ)

"חברת כוח אדם איננה פטורה מדאגה לעובד שהיא מציבה אצל מזמין העבודה, ועדיין מוטלת עליה החובה לוודא כי העובד יישלח למקום עבודה שבו קיימים תנאי בטיחות מינימאליים"

11. חובת הזהירות הקונקרטית והפרתה – הנתבעת 1 – יש לבחון את חובת הזהירות המושגית באספקלריה של הימצאות הסיכון במתחם הצפיות של המזיק ובמענה לשאלה מהו טיבו של הסיכון, האם סביר הוא או שאינו, ומשכך החברה, הדין וההלכה אינם מקבלים אותו ונדרשת הטלת אחריות בגין התממשותו.
12. אין ספק בקיומה של חובת הזהירות הקונקרטית של הנתבעת כלפי התובע, באשר היא, מעסיקתו הפורמלית, יכולה וצריכה היתה לצפות נזקים שעלולים להיגרם לו בשל כשליה בפיקוח על עבודתו אצל הנתבעת 2.
13. הנתבעת 1 הפרה את חובת הזהירות הקונקרטית כלפי התובע באשר לא טרחה לבדוק ולוודא האם מקום העבודה אליו היא שולחת אותו הוא בטיחותי. לא טרחה לקבל אישור כי בוצע תיאום מול מפקחי הבטיחות של בז"ן וכי העובד שלה יכול ללא חשש לעלות למתקן חם וגבוה עד מאוד לבצע עבודה.
14. יובהר : עבודתו של התובע היתה ביצוע בפועל ופיקוח על עבודות שיפוצים בבז"ן. שיפוצים אלה מתבצעים באופן תדיר במתקנים שונים בחצרי בז"ן. יחד עם זאת, היתה זו הפעם הראשונה עבור התובע שביצע שיפוץ שכזה בבז"ן שכן עובר לכך הוצב ע"י הנתבעת 1, קבלן כוח האדם, לעבודת שיפוצים דומה, אולם במפעל כרמל אולפינים. עובדה זו מחזקת את הטענה כי היה על הנתבעת 1 לוודא את תנאי הבטיחות במקום זה.
15. חובת הזהירות המושגית הנתבעת 2;
16. כאמור לעיל, אין בכך שבז"ן לא היתה מעסיקה פורמלית כדי לשלול את חובת הזהירות המושגית שהיא בחבה בה כלפי התובע. בעניין זה ראה פסק דינו של ביהמ"ש העליון;

 

עא 7130/01 סולל בונה בניין ותשתית בע"מ נ' יגאל תנעמי (lawdata)

"מהמסקנה שלא מתקיימים יחסי עובד-מעביד בין הצדדים לא נובעת, בהכרח, המסקנה שלא קיימת חובת זהירות בין צד למשנהו" … אכן, תנעמי לא היה עובד של מינרב או של סולל בונה, אולם הוא ביצע עבודה עבורן, ויש להכיר בקיומה של חובת זהירות מושגית ביניהם. על מינרב וסולל בונה מוטלת חובה כללית להבטיח את שלומו וביטחונו של כל אדם שהן צופות, או צריכות לצפות, שעשוי להיות מושפע מן המתרחש בשטח המבנה..".

 

ת.א (מחוזי חיפה) 778/98 סמיון קחנצה נ' אהרונסון בע"מ (lawdata)

"כדי להסדיר את בעייתיות המעביד האחראי לזכויותיו וחובותיו של העובד, במקרים בהם מועסק עובד באמצעות חברת כוח אדם אצל מעסיק אחר, מכיר המשפט באפשרות של  כפל מעסיקים: מעסיק כללי ומעסיק ספציפי. המעסיק הכללי הוא ספק כוח האדם ועליו מוטלת החובה הכללית  לוודא כי העובד מטעמו יועסק בתנאים שיבטיחו את בטחונו האישי. המעסיק הספציפי אחראי  לדאוג לתנאי עבודה בטוחים, במסגרת חובתו כמעסיק כלפי כל עובדיו, יהיו הסדרי עבודתם אשר יהיו. ראה: ע"א 477/85, בוארון נ. עירית נתניה ואח', פד"י מ"ב (1) 415."

צוטט ב ת.א (שלום נתניה) 35053-06/11 ויקטור יזראילוב, ואח נ' שופרסל-פיננסים ואח' (LawDataֽ)

 

17. חובת הזהירות הקונקרטית של הנתבעת 2 כלפי התובע והפרתה
18. אין ספק כי לנתבעת 2 קמה חובת זהירות קונקרטית כלפי התובע העובד בחצריה. הנתבעת 2 יכולה וצריכה היתה לצפות כי התנהלותה עלולה לגרום נזקים כבדים לתובע, כפי שלמרבה הצער, התרחש בפועל.
19. נפילתו של התובע התרחשה כתוצאה מכך שבמקום עבודה גבוה מאוד, מסוכן, חם ומלא גזים, היינו בהחלט סביבה לא שקטה ורגועה, הותירה הנתבעת 2, לכלוך, ברזלים, חלקי ברגים וכלי עבודה פזורים בשטח, ככל הנראה מהמועד בו הסתיים השיפוץ הקודם שנעשה במתקן זה.

 

20. האחריות של הנתבעת 2 היתה לדאוג לסיים כראוי את עבודת השיפוץ הקודמת ולא להותיר מכשולים לעובדים לפעם הבאה. באחד ממכשולים אלה נתקל התובע ולכן נפל ונגרמו לו נזקי גוף חמורים.

אין ספק כי סיכון זה נמצא במתחם הצפיות של הנתבעת 2 והיה בכוחה, ובאמצעים דלים עד זניחים! לאיינו. כל שהיתה צריכה לוודא הוא כי לא נותרו מכשולים לאחר עבודת השיפוץ הקודמת ו/או מכל סיבה אחרת במקום בו נדרש התובע לבצע עבודתו.

21. הנתבעת 2 היתה צריכה לוודא כי מפקחי הבטיחות שלה עושים עבודתם נאמנה ומאשרים להתחיל בעבודה רק לאחר שהובהר כי המקום בטיחותי. הנתבעת 2 צריכה היתה לוודא כי האתר פנוי ומתאים לעבודת שיפוצים / תיקונים משלא עשתה כן הפרה את חובת הזהירות הקונקרטית כלפי התובע. במחדליה הפרה הנתבעת גם חובות חקוקות ולרבות חוק ארגון הפיקוח על העבודה תשי"ד-1954 והתקנות מכוחו.
22. להלן יובאו מס' פסקי דין המבססים את טענותיו של התובע בסוגיית אחריות הנתבעות.

 

ת.א (שלום עכו) 2379-09/11 פלוני נ' א. דנן מערכות כיבוי אש בע"מ ואח' (LawDataֽ)

דן במקרה בו עובד החליק על פסולת בניין שהושארה במקום ע"י מעסיקו וקבלנים אחרים. ביהמ"ש הטיל אחריות על המעסיק ועל מפעיל ומחזיק המקרקעין, וכך נקבע;

"אולם באחריותה העובדה כי סביבת העבודה הייתה מלוכלכת בלכלוך של קבלנים שונים ובידיעתה כי מבוצעת במקום עבודה הכרוכה בין היתר בנשיאת משאות."

 

ת.א (שלום י-ם) 23065-12/14 אברהים עותמאן נ'  לב טוב בניה והשקעות בע"מ (LawDataֽ)

פסה"ד דן בעניינו של עובד שנתקל בברזל ונפל, באתר בניה. ביהמ"ש קובע הן הפרת חובה חקוקה והן מטיל אחריות בגין עוולת הרשלנות;

"תקנה 15 לתקנות הבניה קובעת: "משטח עבודה, מדרכת מעבר, הרצפה וכל מקום אחר עד לגובה של 2 מטרים בו נמצא או עובר אדם יהיו נקיים ממסמרים בולטים, מחוטי קשירה ומכל עצם בולט או מכשול אחר שבו עלול להיתקל אדם

דומה, כי אין חולק כי תקנות עבודות בנייה נועדו לטובתם של העובדים;  כך גם אין חולק כי התקנות נועדו להגן על שלום העובדים מפני פגיעות באתר הבניה. לפיכך מתקיימים היסודות הרביעי והחמישי לעוולת הפרת חובה חקוקה.

בענייננו, כאמור, הוכח כי התובע נפל עקב היתקלות במוט ברזל שבלט בשטח הפרויקט; מוט זה לא היה אמור להיות בשטח הבנייה והיה על הנתבעת להסירו בהתאם לתקנה 15. בנסיבות אלה, יוצא, שהנתבעת הפרה את התקנה, שעה שלא קיימה את הוראת התקנה, ולפיכך, היא אחראית מכח עוולת הפרת חובה חקוקה."

 

ובהמשך פסק הדין;

" אשר לשאלת הפרת חובת הזהירות (ההתרשלות): מחומר הראיות עולה כי הנתבעת לא דאגה לתנאי בטיחות באתר העבודה ולא הסירה את מוט הברזל משטח הבנייה; בכך היא לא קיימה את תנאי הבטיחות הנדרשים והפרה את חובת הזהירות המוטלת עליה כלפי התובע. לפיכך יש לקבוע כי הנתבעת נושאת באחריות גם בעוולת רשלנות"

 

ת.א (שלום נצ') 6748/04 מחמוד עודה נ' חברת נכסי שלמה המלך בע"מ ואח' (LawDataֽ)

"הנתבעת כמעבידתו של התובע התרשלה כלפיו. היא לא דאגה לכך שלא יהיו מכשולים בדרכם של העובדים כשאלה משתמשים במעברים באתר העבודה במהלך עבודתם. ..

אין ספק, כי היה על הנתבעת לצפות שבמהלך ביצוע עבודה מעין זו, ובתנאי המקום כמפורט לעיל, עלול להתממש הסיכון הבלתי סביר, וכי התובע עלול ליפול ולהיפגע כתוצאה מהימצאות החומרים הנ"ל באתר.

הנתבעת חבה חובת זהירות קונקרטית כלפי התובע, והיא הפרה אותה בכך שהיא לא דאגה להנהיג שיטת עבודה בטיחותית ועל כן, יש להטיל עליה אחריות בנזיקין."

 

23. לכך יש להוסיף גם את סעיף 49 לפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש] התש"ל-1970, הקובע כי דרכי הגישה למקום בו על העובד לבצע את עבודתו יישמרו במצב תקין ובטוח.
24. הנתבעת 2, כאמור לעיל, אחראית גם מכוח היותה בעלת המקרקעין . בעניין זה ראה פסק דינו של ביהמ"ש העליון:

 

ע"א 498/93 סבן נ' רותם חברה לביטוח בע"מ, תק – על 93(4) 127.

"כשמדובר בסכנה שאינה נכללת בסיכוני יום יום אלא בסכנה של המצאות נוזל או חומר על משטח אשר יש בו לסכן את ההולכים עליו, על מחזיק המקום לנקוט אמצעים כדי למנוע או לסלק את הסכנה".

 

כן ראה;

תא (חי') 41292-03-16‏ ‏ פלוני נ' רוטל תשתיות תקשורת בע"מ (נבו)

"לעניין אחריות מחזיק מקרקעין, הלכה פסוקה היא כי מחזיק מקרקעין המזמין אנשים להיכנס לשטחו, חב חובת זהירות מושגית וקונקרטית כלפי כלל הבאים בשעריו, ועליו לצפות כי במידה והשטח לא יתוחזק באופן סביר בהתאם לסוג הפעילות, יפגעו הבאים בשטחו".

ג. הטיפול הרפואי

25. לאחר התאונה ניגש התובע למרכז רפואי "לין" שם התלונן על כאבים בכתפו הימנית. הוא נבדק, נשלח לביתו עם המלצות למשככי כאבים וקומפרסים.

26. ביום 22/07/16 נבדק, נמצאה הגבלת תנועה בכתף והתובע הופנה לבדיקת US , זו בוצעה ביום 24/07/16.

27. התובע הופנה ביום 29/07/16 לפיזיותרפיה. ביום זה נבדק ונמצא כי קיימת הגבלת תנועה קשה ב FF עד 40 מעלות וגם ב IR עד 40 מעלות.

28. התובע טופל בזריקה לכאבים. ביום 05/08/16 נמצאה גם רגישות בסופינציה של כף היד.

29. בשל כאבים חזקים אלה הופנה התובע לבדיקת CT אשר הדגימה קרע בגידי השרוול המסובב.

30. בשל ממצאים אלה הופנה התובע לבדיקת MRI.

31. בתוך כך ביצע התובע 8 טיפולי פיזיותרפיה שבסופם נכתב "ללא שינוי" "VAS 10/10".

32. ביום 13/10/16 הופנה לרופא תעסוקתי בשל חוסר יכולת לחזור לעבודה עקב כאבים מגבלות בכתף ימין.

33. ביום 13/10/16 בוצעה בדיקת MRI ונמצאה הסיבה לכאביו של התובע – "קרע מלא ב SST".

34. ביום 25/10/16 ביקר אצל רופא מומחה, ד"ר שזר אבי, אשר בדק ומצא כי קיים דלדול שרירים וכי ישנן הגבלות תנועה, כפוף קדמי 60 וסבוב חיצוני 30. סבוב פנימי נמצא מלווה בכאב ניכר. בסיכום כתב המומחה כי הקרע מלווה בכאבים וקושי בתפקוד עם הכתף.

35. ביום 27/10/16 עדיין המלצה להימנע מפעילות עם יד מורמת.

36. ביום 09/11/16 ביקר אצל רופא תעסוקתי אשר קבע כי הנ"ל לא כשיר לעבודתו למשך 3 חודשים.

37. ביום 26/04/16 ביקר שוב במרכז רפואי זבולון והתלונן על החמרה בכאבים ומגבלה בתנועות.

38. מגבלותיו של התובע החמירו והוא נשלח, ביום 12/01/17 בשנית לרופא תעסוקתי אשר קבע שוב כי עליו להימנע מעבודתו למשך 6 חודשים נוספים. המומחה קבע כי עליו להימנע מכל פעולה הדורשת מאמץ עם יד ימין.

39. ביום 17/02/17 הופנה שוב לפיזיותרפיה לכתף. חרף התמדתו וביצוע התרגילים בסופם של הטיפולים נכתב שוב "ללא שינוי" "כאבים חזקים בכתף VAS 10/10"

40. ביום 26/04/17 שב והתלונן על החמרה בכאבים בכתף והומלץ על טיפול באתופן.

 

תיעוד רפואי הנוגע לתאונה זו צורף לכתב התביעה וסומן שם כנספח "ב"

41. בחודשים 03/17-06/17 ביצע התובע סדרה נוספת של 10 טיפולי פיזיותרפיה אך גם זאת ללא הועיל ובסיומם נכתב "הגבלה בתנועות הכתף לכל הכיוונים".

42. לאחרונה, ביום 08/01/19, ומשכאביו לא פגו, פנה למומחה בכירורגיה אורתופדית והלה המליץ על זריקת בלוק לשכם שמאל.

 

מצ"ב תיעוד רפואי המאוחר לכתב התביעה מסומן כנספח "ג".

 

ד. הנכות

43. המוסד לביטוח לאומי הכיר בתאונה כתאונת עבודה, שילם דמ"פ מלאים וקבע נכות צמיתה בשיעור 15%.  10% לפי סעיף 42(1)(3)(I) והפעלת תקנה 15 במלואה, תוך שנקבע כי : "הפוסק בדעה כי אכן מוגבל בעבודות עם הרמת היד ויש מקום להפעיל תקנה 15 במלואה".

 

החלטת מל"ל מיום 28/06/17 ופרוטוקול מיום 09/04/17, צורפו לכתב התביעה וסומנו שם כנספח "ג"

44. התובע נבדק ע"י מומחה מטעמו, ד"ר דניאל שבדק ומצא כי לתובע נותרו 15% נכות לצמיתות לפי סעיף 41(4)(ב) בגין הגבלה בכתף ימין. בנוסף המליץ המומחה על הפעלת תקנה 15.

 

חוו"ד של ד"ר דניאל צורפה לכתב התביעה וסומנה שם כנספח "ד"

הצדדים הסכימו להעמיד הנכות הרפואית על 10% (כך גם קבע מומחה מטעם הנתבעת 1) יחד עם זאת להלן התייחסותו של התובע לנכות התפקודית.

 

הנכות התפקודית;

התובע נפלט ממעגל העבודה למשך מעל לשנה (14 חודשים). יש בכך כדי ללמד על נכות תפקודית משמעותית. תקופה זו מגובה באישורי מחלה.

לאחר מכן בחודש 09/17 החל לעבוד במשרה חלקית כמחסנאי וביצע פעולות רישום בלבד.

יודגש, שכרו של התובע עובר לתאונה עמד, לפי נתוני המל"ל, שר"ש על כ 28,000 ₪. אף אדם לא יטוש עבודה מכניסה שכזו אלמלא כאבים ומוגבלות שאינם מאפשרים לו עוד לעסוק בכך.

החל מחודש 01/18 ואילך, החל התובע לעבוד כעצמאי. הוא ממשיך לתת את אותם שירותים שסיפק קודם לכן כשכיר אצל הנתבעת 1, אולם בשל הצורך לתמרן עם שעות העבודה והמאמצים הכרוכים בה, מפאת מוגבלותו וכאביו, החל לעשות כן כעצמאי.

כיום עבודתו הינה בעיקר משרדית, לא מדובר בשיפוץ מבנים קיימים, עבודה הכרוכה בפירוק צנרת ישנה מלאה בגזים, עבודה פיזית מאומצת, אלא בפיקוח על הקמת מבנים חדשים. הוא לא נאלץ לעלות לגבהים, לאחוז בפיגומים וכו'.

כיום הכנסתו של התובע עומדת על 18,749 ₪ היינו הפסדיו של התובע עומדים בפועל על 10,000 ₪ – בנתון זה בלבד יש כדי לשקף נכות תפקודית משמעותית ביותר.

יש לציין כי גם המל"ל החליט להפעיל תקנה 15 במלואה ולייחס לכך את המשמעות המתאימה. וכך קבע המל"ל :

"הפוסק בדעה כי אכן מוגבל בעבודתו עם הרמת היד ויש מקום להפעיל תקנה 15 במלואה.

 

45. לעניין זה ראה למשל תא (שלום הרצליה) 42667-04/15 ליודמילה קונדרטוב נ' שמואל פינקו, הפניקס חברה לביטוח בע"מ (lawdata), בו קבע בימ"ש נכות תפקודית כמעט כפולה מזו שנקבעה ע"י המל"ל וציין כי: "כזכור, וועדת הרשות המליצה על הפעלת תקנה 15  במלואה. אמנם, החלטתה אינה מחייבת, אך יש בה כדי לתמוך בטענת המערערת בדבר נכותה התפקודית."

וכן ראה תא (צפת) 42533-12/14 אליהו אוסיוף קבלה נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ (lawdata), בו מצא לנכון ביהמ"ש לקבוע נכות תפקודית גבוהה בזו הרפואית בין היתר בשל הפעלת תקנה 15 ע"י המל"ל. וראה תא (שלום ירושלים) 57575-05/12 דוד בן חיים נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ (lawdata)

וכן ראה: תא (שלום י-ם) 23008-01/14 זכרייה דארי נ' איאד רדואן, כלל חברה לביטוח בע"מ, קרנית-קרן לפיצוי נפגעי תאונת דרכים (lawdata) בו קבע ביהמ"ש נכות תפקודית גבוהה מזו הרפואית :

"..המוסד לביטוח לאומי סבר כי לאור עיסוקו של התובע יש להפעיל את תקנה 15 במלואה. תקנה 15 הינה תקנה שלמעשה מביאה לידי ביטוי את המשמעות התפקודית של הנכות הרפואית, בהתחשב בעיסוקו של התובע ויכולתו לשוב ולעבוד באותו סוג עיסוק".

 

46. נוכח האמור לעיל יבקש התובע כי ביהמ"ש יעמיד נכותו התפקודית על זו שנקבעה במל"ל, היינו 15%.

 

ה. הנזק

47. כאב וסבל : התובע יטען כי מדובר בכאב יומיומי ובמיוחד נוכח אופי עבודתו. התובע מתקשה בהרמת דברים באחיזה, חש כאבים בעת הנעת הכתף חש זרמים וחולשה ביד. לתובע נגרם קרע והוא קיים גם היום. מומחה מטעם הנתבעת, ד"ר ביאליק כתב בחוות דעתו : "הודגמו סימנים קליניים לקרע בשרוול המסובב".

בהתאם יבקש התובע סך 50,000 ₪ בראש נזק זה.

 

48. הפסדי שכר לעבר : כאמור שכרו הרבע שנתי של התובע עמד על 86,306, הינו סך חודשי 28,768 ₪.

מחודש 08/16 ועד חודש 09/17 לא עבד התובע כלל, 13 חודשים X 28,768 ₪ = 373,992 ₪.

בתקופה זו קיבל דמי אבטלה בסך : 57,715 ₪.

בהתאם הפסדיו לתקופה זו הינם : 316,227 ₪.

 

מצ"ב אישור זכאות דמי אבטלה, מסומן כנספח "ג1"

מחודש 09/17 ועד לחודש 01/18, עבד התובע כמחסנאי למשך חמישה חודשים ושכרו עמד על 13,945 לכל התקופה.

בהתאם עומדים הפסדיו לתקופה זו על:

(5 X 28,768 ) – 13,945 =  129,898

 

יצויין כי הנתבעת 2 בכתב ההגנה טוענת שהתובע עבד בפועל בבז"ן גם בחודשים 11-12/17 אולם הדבר אינו נכון, לא צורפו תלושי שכר ודוחות הנוכחות שצרפה הנתבעת עצמה מוכיחים כי אין אלה פני הדברים. מדובר בשלושה ימים בלבד! על פני חודשים 11-12/17 בהן היתה כניסה ויציאה מס' דקות לאחר מכן.

 

החל מחודש 01/18 ועד היום (16 חודשים) עובד התובע כעצמאי בבז"ן, הכנסתו החודשית, בהתאם לדוח רווח והפסד לשנת 2018, עומדת על כ 18,000 ₪. היינו ההפסד החודשי הינו כ 10,000 ₪.

 

בהתאם עומדים הפסדיו על : 16 חודשים X 10,000 ₪ = 160,000 ₪

 

סה"כ הפסדים מוכחים, בפועל, לעבר : 606,175 ₪.

 

מצ"ב תלושי שכר מסומנים כנספח "ד"

מצ"ב דוח רווח והפסד מסומן כנספח "ה"

מצ"ב אישור פתיחת עוסק מורשה מסומן כנספח "ו"

 

49. הוצאות לעבר : התובע עבר טיפולי פיזיותרפיה רבים, נדרש להוצאות נסיעה וכלכלה בימים אלה. כמו כן רכש משככי כאבים רבים, משחות, תחבושות וכו'. מבוקש סך גלובלי לעבר 7,000  ₪ .
50. עזרה לעבר : כתפו הדואבת של התובע מנעה ממנו במשך תקופה ארוכה את היכולת להתלבש ולהתרחץ באופן עצמאי, לא כל שכן לערוך קניות וכו'. בני משפחתו הם אלה שהגישו את העזרה, אולם אין בכך כדי לאיין את זכותו לפיצוי בראש נזק זה באשר מדובר בעזרה החורגת מן המקובל בקרב בני משפחה. אשר על כן מבוקש סך גלובלי 20,000 ₪.
51. הפסדי שכר לעתיד : התובע יטען כי יש לחשב את הפסדיו לעתיד, בהתאם להפסדיו המוכחים בפועל מזה מס' שנים.

בעניין זה יפנה התובע ל ת"א (שלום רמלה) 1058-08 אחיטוב נ' חב' מעיינות עדן בע"מ ואח' (lawdata) בו נפסק כי יש לבצע חישוב הפסדי שכר לעבר ולעתיד על בסיס נתונים בפועל. בערעור שהוגש על פס"ד זה (עא 45110-05/12  חב' מעיינות עדן בע"מ, הפניקס הישראלי חב' לביטוח בע"מ נ' יוסי אחיטוב ) לא מצא ביהמ"ש המחוזי לנכון להתערב בקביעה העקרונית לפיה יש לחשב הפסדי שכר לפי הפסדים מוכחים בפועל.

 

52. יחד עם זאת ומאחר שחישוב הפסדים לעתיד בהתאם להפסד בפועל יגרור תוצאה מתמטית גבוהה מאוד שאינה הולמת שלב תחשיבי נזק ורצון לסיים תיק זה בפשרה, ייערך החישוב לעתיד על בסיס הנכות התפקודית ולא על בסיס הפסד בפועל. יחד עם זאת ככל שלא תושג פשרה בין הצדדים יטען התובע לפיצוי בהתאם להפסדיו המוכחים, מזה מס' שנים, גם לעתיד. חישוב ההפסדים ייערך לצורכי פשרה עד גיל 67, חרף ההלכה הנוהגת כלפי עצמאיים לחישוב עד לגיל 70.

15% X 28,768 ₪ X 186.7957(מקדם היוון לגיל 67) = 806,060 ₪

53. סך נזקיו של התובע עומדים על 1,489,236 ₪ .

 

54. מסכום זה יש לקזז תגמולי מל"ל : 47,184 דמ"פ ו 92,794 ₪ מענק חד פעמי. סה"כ תגמולי מל"ל 139,978 ₪.

 

מצ"ב אישור תגמולי מל"ל, דמ"פ ומענק (לא נקבעו נכויות זמניות), מסומן כנספח "ז"

מצ"ב אישור קבלת דמי אבטלה, מסומן כנספח "ח"

 

55. משכך מבוקש לאמוד את נזקי התובע בסך 1,349,258 ₪ בצירוף הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד ומע"מ כחוק.

 

 

________________

סיגל לביא-אלבז, עו"ד

ב"כ                   התובע