חילץ פצועים מפיגוע התאבדות – והביטוח הלאומי מסרב להכיר בנזק שנגרם לו

בדיוק כאשר יוסי מיילי, נשוי ואב טרי בן 30, יצא מרכבו ב־24 ביולי 1995 בצומת עלית ברמת גן, הפעיל מחבל מתאבד באוטובוס דן (קו 20) שנסע בסמוך מטען נפץ שנשא על גופו. שישה נוסעים נהרגו במקום ועוד 33 נפצעו. מאז ועד היום, 24 שנים אחרי, אותו רגע אכזרי מסרב להניח לו. 

"נהדפתי באוויר שלושה מטרים לאחור וספגתי רסיסים מעוצמת הדף הפיצוץ", מספר מיילי. "למרות ההלם והפציעה, תוך שניות התעשתי. לא חשבתי פעמיים ורצתי לתוך האוטובוס כדי לחלץ פצועים. המראות שראיתי – גופות מבותרות, איברים פנימיים, אנשים מפוחמים – לא עזבו אותי מאז. חילצתי שתי פצועות קשה מהאוטובוס, ובדיעבד הבנתי שסייעתי להציל את חייהן. עד שהמשטרה השתלטה על הזירה חזרתי לאוטובוס הקרוע וניסיתי להחיות עוד אנשים. ההלם מהתופת שראיתי הביא אותי למעשים לא הגיוניים, כמו ניסיון לסייע לכמה מההרוגים למרות שהיה ברור שכבר לא ניתן לעזור להם".

פחות משנתיים אחרי הפיגוע קרסו נישואיו ובמשך השנים הבאות לא הצליח, לטענתו, לבנות יחסי זוגיות ומשפחה יציבים. כיום הוא אב לשלושה ונמצא בקשר עם ילדיו, אבל, לדבריו, לא היה מסוגל לגדלם.

"לא פיניתי את עצמי לבית חולים אחרי הפיגוע", הוא ממשיך. "הלכתי לים ובכיתי. ניקיתי את עצמי כמה שיכולתי, ואחרי שחזרתי הביתה עברו כמה ימים עד שהצלחתי לספר לאשתי מה קרה. ניסיתי פשוט להמשיך את החיים, אבל שום דבר כבר לא היה כמו קודם. לא יכולתי להחזיק שום עבודה לאורך זמן. הייתי מתפרץ, קצר רוח. עברו 12 שנים עד שהבנתי שאני לא יכול להמשיך ככה. עובדת סוציאלית יעצה לי ללכת לטיפול פסיכיאטרי ואובחנתי כפוסט־טראומטי. במקביל תבעתי לראשונה את הביטוח הלאומי בגין שורת הפגיעות הפיזיות והנפשיות שנגרמו לי מאז הפיגוע". 

אולם, בכך לא תמו ייסוריו של מיילי. לטענתו, המוסד לביטוח לאומי מסרב להכיר ב-12 השנים האחרונות במלוא זכויותיו המגיעות לו בהיותו נפגע פוסט־טראומה והוא נגרר משום כך למאבק משפטי מתיש.

ב־24 באפריל השנה פסק בית הדין האזורי לעבודה בחיפה כי החלטות הוועדות שעבר מיילי יבוטלו וכי יש להעמידו לבדיקה מחדש לבחינת תביעותיו, שנדחו עד כה.

"יש להורות על השבת עניינו של המבוטח לוועדה רפואית לעררים בהרכב חדש… הפגימה שהוכרה בעקבות אירוע האיבה היא פגימה נפשית מסוג PTSD… משכך, אין ולא יכולה להיות מחלוקת שאישור ההכרה מתייחס לפגיעה נפשית של המבוטח בעקבות אירוע האיבה שהוכר", נכתב בפסק הדין.

עורכת הדין של מיילי, מירב יטח־וולינץ וביטוח, אמרה ל"מעריב": "מדובר בעוול נורא לאדם שהיה במקום הלא נכון בזמן הלא נכון וחייו נהרסו. זהו מחדל של המוסד לביטוח לאומי. כיצד ייתכן שמתעללים כך באדם שכל פשעו היה שהציע עזרה וסייע לפצועים בפיגוע? העוול שנעשה ליוסי חייב להיפסק. הרופאים בוועדות הרפואיות לא הכירו את הדין והביטוח הלאומי לא בחל מלעשות שימוש בקביעות שהתקבלו שלא כדין. אלמלא תבע, היה יוסי נותר ללא כל קצבה מעבר לנכות בסיסית".

כבר ב-2012 תבע מיילי את הביטוח הלאומי, ורק לאחר שבית המשפט המחוזי מינה לו פסיכאטר מטעמו וקבע קשר סיבתי בין פגיעותיו לאירוע, אולץ הביטוח הלאומי לדון שוב במצבו. מכאן, עבר מיילי לוועדות שדחו את הקשר הסיבתי. אחרי למעלה מארבעים ועדות רפואיות וערעורים, נפסקו ליוסי רק 20 אחוז נכות על חלק מפגיעות הגוף בגינן תבע, המזכים אותו בקצבה נמוכה של כ-600 שקלים, נוסף לקצבת נכות כללית של 2400 שקלים. לו היה מוכר כפוסט-טראומתי, הייתה הקצבה המשלימה יכולה להגיע לכדי 1000-2500 שקלים, ומאפשרת לו מעט יותר רווחה. יש לציין, כי הסימפטום הידוע ביותר של פוסט טראומה PTSD ממנה סובל מיילי הוא התפרצותה המאוחרת. 

מהמוסד לביטוח לאומי נמסר בתגובה: "אנו נמצאים בקשר ישיר, אישי ומכבד עם מר מיילי ועורכת דינו. מיילי הוכר כנפגע איבה במשרד הביטחון בשנת 2012 והוא ממצה את זכויותיו בביטוח הלאומי. נוסף על הקצבה לנפגעי איבה, הוא זכאי ומקבל גם קצבת נכות כללית מקסימלית בשיעור 100% עבור מצב רפואי ונפשי קודם שאינו קשור לאירוע האיבה, ושאליו אנו לא יכולים להתייחס מפאת צנעת הפרט. בפסק הדין שניתן לאחרונה, בית הדין החליט לקיים ועדה רפואית חוזרת בהרכב אחר של רופאים מומחים. נדאג להחיש את הטיפול במקרה זה בהתאם להחלטת בית הדין".