תחשיב נזק: תיק תאונת דרכים במסגרת העבודה שנפגע בכתף

תחשיב נזק בתיק תאונת דרכים במסגרת העבודה שנפגע בכתף. נתוני התובע – אדם מבוגר, בעל נכות בסיסית שאינה קשורה לתאונה.

בבית משפט השלום בחיפה                                                                    XXXX

בפני כב' השופטת רויטל באום

בעניין:              XXX

 XXX

ע"י  ב"כ עוה"ד יטח  מירב ו/או  לביא-אלבז סיגל
משד' ירושלים 15 ת.ד. 294 ק. ביאליק
טלפון: 072-2501278 ;          פקס: 072-2501279

התובע

– נ ג ד –

כלל חברה לביטוח בע"מ

הנתבעות

תחשיבי נזק מטעם התובע

הצדדים

1. התובע, יליד 1956, טבח במקצועו יהיה מיוצג בתביעה זו ע"י ב"כ עוה"ד לביא-אלבז סיגל ו/או אח' וכתובתו לצורך המצאת כתבי בי דין תהא כמפורט בכותרת.

2. הנתבעת מס’ 2 הינה חברה רשומה בע"מ שעיקר עיסוקה במתן שירותי ביטוח, היתה המבטחת, בכל התקופות הרלוונטיות לכתב התביעה בביטוח חובה, לפי פקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש) תש"ל 1970 , של משאית מ.ר. 6043214 (להלן: "הרכב / המשאית") ו/או גם של השימוש בה, על פי פוליסה בת תוקף.

מסכת עובדתית והעילה המשפטית

3. בתאריך 05/11/13 בסיום טעינת המשאית, ירד התובע במטרה לנסוע לטבריה, ונפל מן הרמפה.

4. הנפילה ארעה באופן הבא: ביום התאונה כבכל יום הגיע התובע לחצרי "זוגלובק" לצורך טעינת המשאית. על מנת לבצע את הטעינה פותח התובע את ה"רמפה" של המשאית והיא מתחברת / מונחת על מעין חלון שמעברו ממוקם המחסן. וכך ניתן להעמיס מן המחסן אל המשאית.

5. בסיום פעולת הטעינה (כאשר הרכב היה מונע) בשעת ירידת התובע מן הרמפה, נפל ונגרמו לו נזקי גוף.

מצ"ב תמונות הממחישות את אופן התרחשות התאונה, מסומנות כנספח "א"

(הוגשו תמונות צבעוניות בנפרד במע' נט המשפט)

6. התובע יטען כי האירוע הנ"ל מהווה "תאונת דרכים כמשמעות מונח זה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה – 1975 ויקרא להלן : "התאונה".

7. התאונה ארעה בחצריה של חב' זוגלובק , מרכז שיווק.

העתק רישיון רכב צורף לכתב התביעה וסומן שם כנספח "א"

מצ"ב העתק תעודת חובה מסומן כנספח "ב" לתחשיבים

8. כתוצאה מהתאונה נחבל התובע בכל חלקי גופו ולרבות כתף שמאל ויד שמאל.

9. התובע יטען כי האירוע מהווה תאונת דרכים ויתייחס בקצרה לטענת הנתבעת לפיה אין האירוע בא בגדר תאונת דרכים.

10. בעניין זה יפנה התובע ל לרע"א רע"א 418/03 אסם תעשיות מזון בע"מ נ' סמג'ה פ"ד נט(3) 541 בו נקבע מפורשות כי בנסיבות כגון דא, מדובר בתאונת דרכים.

"המודל השני מורה, כי גם במקרים הללו, די בכך שהאירוע מקיים את אחת מדרכי השימוש המוכרות, על-מנת שתקום תחולה לחוק הפיצויים. על-פי מודל זה, אין בעובדה שהאירוע מקיים גם את הוראת ההמעטה שעניינה פריקה וטעינה, כדי לאיין את נפקות קיומו המקביל של "שימוש ברכב מנועי" על-פי הגדרת החוק. מודל זה נשען על תפיסה לפיה אירוע המקיים הן את הריבוי והן את ההמעטה, מגלם בתוכו, למעשה, שתי פעולות, ומתוך שאחת מהן הוכרה במפורש על-ידי החוק כדרך של "שימוש ברכב מנועי", אין להדירה מן החוק אך משום שבמקביל נתקיימה גם פעולה אחרת, שאינה מהווה שימוש כזה.

המודל הראוי הוא, לדעתנו, המודל השני".

"אלא שכמתואר לעיל, מייתר המודל השני קושי זה, בקובעו כי השימוש המוכר – כניסה לרכב או יציאה ממנו – די בו כדי להביא את המקרה בגדר חוק הפיצויים. על-פי מודל זה, גם אם נראה בפעולת העלייה לרכב או הירידה ממנו, כפי שהתרחשה בערעורים שבפנינו, כפעולת לוואי הקשורה בזיקה הדוקה לטעינה או לפריקה, גם אז, לא תישלל תחולת החוק".

11. על הלכה זו חזרו בתי המשפט פעמים רבות ראה למשל תא (שלום חיפה) 56442-09/11 רג'א עאסלה נ' מנורה מבטחים חברה לביטוח בע"מ (lawdata), בו התייחס ביהמ"ש להלכת אוסם וקבע כי אין נפקא מינה כלל לשאלה אימתי ארעה הנפילה, האם במהלך הפריקה אם בסיומה וכמו כן אין חשיבות גם לשאלה האם תוכנן המשך נסיעה אם לאו.

"ואולם, בחינת פסק הדין והנמקתו, מלמדת כי ההלכה שיצאה מלפני בית המשפט העליון אינה מבחינה בין מקרה בו התרחשה הירידה מהרכב בעת פריקה שבוצעה בתום נסיעה ומקרה בו התרחשה הירידה בעת פריקה בתום נסיעה כשלאחריה תוכנן המשך נסיעה.."

"מן הדברים עולה כי בהלכת אסם נעשה נסיון, כעניין של מדיניות, להגדיר כלל הכרעה פשוט וברור ככל האפשר. משכך, קשה לקבל טענה כי ההכרעה בהתאם לכלל ההכרעה שנבחר, תהא מותנית בשאלה האם תוכנן המשך נסיעה אם לאו, שאלה שההכרעה בה תהא כרוכה לעתים קרובות במחלוקות ובקשיים ראייתיים, שהרי הנסיעה בהכרח נקטעה בשל התאונה, וממילא ניתן יהיה להעלות טענות בדיעבד, בדבר כוונה להמשיך את הנסיעה, לחנות מוצרי חשמל כבענייננו או לכל "יעד סופי" אחר.

אכן, מהלכת אסם ומהנמקתה עולה כי קביעת בית המשפט העליון באשר לתוצאת ה"התנגשות" בין ירידה ועליה לבין פריקה וטעינה, הינה קביעה גורפת למדי שאיננה מתחשבת בשאלה האם תוכנן המשך נסיעה אם לאו. באותה מידה, הקביעה בהלכת אסם באשר לתוצאת ה"התנגשות" גם אינה מתחשבת בשאלה האם הירידה מהרכב היתה במהלך הפריקה או בסיומה. "

ועוד ראה: תא (שלום עכו) 29283-03/13 ערואת עטור נ' אמיר עטור, מנורה מבטחים ביטוח בע"מ (lawdata)

"במקרה בו עסקינן, התובע טפס לארגז המשאית למטרת פריקה. בסיום פעולה זו הוא נפל בזמן ירידתו מהמשאית, ירידה שנכון לראות בה כחלק אינטגראלי או משלים לפעולת הפריקה עצמה (הלכת אסם עמ' 563). בצד הפריקה, הרי ירידת התובע מקימה את השימוש המוכר "כניסה לתוכו או ירידה ממנו" שימוש שקיבל ביטוי מובהק בגדרי ההגדרה של השימוש ברכב מנועי בסע' 1 לחוק. מכאן, ובהתאם להלכת אסם לא צריכה להיות מחלוקת כי יסוד השימוש  מתקיים בענייננו.

שאלת כוונת התובע לנסוע אחרי הפריקה של הציוד לא התבהרה די צורכה, ואף  נשללה  בדברי  הנתבע  שמסר כי כידוע לו  התובע התכוון להישאר במטעים (עמ' 24 ש' 29). עם זאת, גם אם התובע לא התכוון להמשיך בנסיעה עדיין הדרישה למטרות תחבורה מתקיימת, שכן :"נניח אפוא כי הפעולה של הוצאת שקיות המזון היתה, בנסיבות המקרה, שימוש ממעט מתחרה מסוג פריקה כשהרכב עומד – עדיין מתקיימת, כך פסקנו בפרשת אוסם הנ"ל, אחת מדרכי ה"שימוש ברכב מנועי". עוד נפסק, כי ירידה מן הרכב תוך כדי פריקה מקיימת את הדרישה של "למטרות תחבורה" (רע"א 10262/04 דימטרי גפן נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ [פורסם במאגרים]). אחד הטעמים שעמדו ביסוד הלכת אסם:   "נוגע לתפיסה לפיה פעולת הטעינה והפריקה למרות שהוחרגה מכלל השימוש ברכב היא בעלת אופי תחבורתי (גם כשהרכב עומד), ועל-כן יש הגיון בכך כי פעולות אחרות המהוות שימוש מוכר, תקמנה תחולה לחוק, אף אם בוצעו בזיקה לטעינה ופריקה" (אליעזר ריבלין, תאונות דרכים, מהדורה רביעית עמ' 239).

משום, כפי שנקבע, שבפעולות הפריקה והטעינה טמון סיכון תחבורתי  הרי כל אימת ופעולות אלו מבוצעות הדבר מקיים אחר הדרישה "למטרות תחבורה" ( רע"א 8061/95 עוזר נ' אררט חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נ(3) 532, 564 , ראו גם הלכת אוסם בעמ' 561). הווה אומר, קיומה של פעולה המסווגת כפריקה או טעינה לא גורעת ברוב המקרים מתחולת החוק באם בצידה התקיים שימוש מוכר.  אף יתרה מכך, התקיימותה מגשימה את הדרישה הנוספת לעניין "למטרות תחבורה", גם אם לא הייתה כוונה להמשכה של הנסיעה בתם הפריקה או הטעינה".

12. התובע, כאמור טוען כי נפילתו ארעה בסיום טעינת המשאית ושלאחריה היה אמור לנסוע לטבריה לפרוק את הסחורה, אולם גם אם תתקבל טענתה של הנתבעת לפיה התאונה ארעה במהלך הטעינה (ראה סעיפים 3 ו 4 לכתב ההגנה) הרי שאין בכך כדי לאיין את הגדרתו של האירוע כתאונת דרכים, כמבואר לעיל.

מצ"ב תצהיר נסיבות, מסומן כנספח "ג"
מצ"ב תצהיר עד מטעם התובע, מר מאיר פרי, מסומן כנספח "ד"

13. זאת ועוד, לאחר התאונה, הגיע מעסיקו של התובע, דני פרידמן, בעל המשאית/ קו החלוקה, אל מחסני זוגלובק, לקח את המשאית ונסע לבצע את החלוקה בטבריה. הוא לא פתח את המשאית והמשיך להעמיס, אלא מצא אותה עמוסה בשלמות ויצא לחלוקה במקומו של התובע. ככל שיקום צורך יוגש גם תצהיר של מר פרידמן בעניין זה.

הטיפול הרפואי

14. התובע פנה לזבולון, קופת חולים והתלונן על כאבים בשורש כף היד ובכתף שמאל. נמצאה נפיחות בשורש כף היד וחשד לשבר ללא תזוזה של הסקפואיד.

15. ידו של התובע גובסה והושם מתלה לכתף. התובע נשלח לבדיקות נוספות , CT לכתף ו US לשורש כף היד.

16. לאחר ביצוע CT לשורש כף היד נמצא שבר ניתוק קטן באיזור MPJ1. ביום 22/11/13 הוסר הגבס מידו של התובע. התובע ביצע, ביום 26/11/13, בדיקת US לכתף ונבדק ביום 20/12/13 ע"י אורתופד שקבע, נוכח ממצאי הבדיקה, כי ישנו קרע חלקי של גיד ה SSC וקרעים מלאים של גידי SSP ו ISP.

17. התובע שהה במשך כשבועיים עם גבס על כף ידו ובמשך כחודש עם מתלה לכתף.

18. התובע הופנה לטיפולי פיזיותרפיה.

תיעוד רפואי צורף לכתב התביעה וסומן שם כנספח "ב".

הנכות הרפואית והנזק

19. התאונה הוכרה ע"י המל"ל כתאונת עבודה, שולמו דמי פגיעה ונקבעו נכויות בשיעורים הבאים:

מיום     30/11/13 עד      31/01/14           30%
מיום     01/02/14 עד      31/12/14           20%
מיום 01/01/15 נקבעו 10% נכות לצמיתות לפי סעיף 42(1)(ד)(1)

פרוטוקול המל"ל מיום 30/12/14 והחלטה צורפו לכתב התביעה וסומנו שם כנספח "ג"

20. הנכות הנ"ל מהווה נכות על פי דין וזאת כמתחייב מהוראת סעיף 6ב לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה-1975.

21. מאז התאונה ובגינה סובל התובע מכאבים עזים בכתף שמאל ובידו השמאלית, לרבות הגבלות תנועה ניכרות, קשיים בהרמה, חולשה ביד וחוסר יכולת להרים חפצים.

ואלה נזקי התובע שעל הנתבעת לפצותו בגינם;

כאב סבל	בגין הכתף נקבעה נכות בשיעור 10% ובהתאם מבוקש כאב וסבל סך 17,500 ₪. יחד עם זאת לתובע נגרם גם שבר באיזור שורש כף היד וידו הונחה בגבס בשל כך. בהתאם מבוקש כאב וסבל לפי שיקול דעת בימ"ש  סך 15,000 ₪ נוספים.  לעניין זה ראה עא 146/87 יונתן כץ, מדינת ישראל נ' רם רוזנברג פ"ד:  מג 3 421, בו נקבע כי בכל אימת ששיעור הנכות אינו מגיע כדי 10% (כך הוא בענייננו, באשר לנכות מן השבר בשורש כף היד) ביהמ"ש רשאי לפסוק לפי שיקול דעת עד לנכות בשיעור 10% וזאת לפי תקנה 2(ב) לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות הדרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון) התשל"ו-1976.   סה"כ כאב וסבל מבוקש	32,500 ₪
הוצאות לעבר (נסיעות ורפואיות)	התובע שהה חודש ימים בגבס, ברי כי בתקופה זו נזקק להוצאות מוגברות, בגין נסיעות לטיפולים, לפזיותרפיה, ביקורים אצל רופא מומחה, רכישת תרופות ומשככי כאבים ושימוש בתחבורה פרטית (מוניות ספיישל) מאחר ולא יכול היה לנהוג.  עד היום התובע עושה שימוש קבוע במשככי כאבים, הוא מחזיק אותם באופן קבוע במשאית ובנוסף הוא עושה שימוש במשחות, תחבושות וכיו"ב. מבוקש סך גלובלי   מצ"ב קבלות חלקיות שנשתמרו בידי התובע, מסומנות כנספח "ה"	5,000 ₪
עזרה לעבר	התובע סובל מהגבלות תנועה קשות בידו, לא יכול להרימה מעל לחגורת הכתפיים. ראה פרוטוקול וועדה רפואית בו נכתב מפורשות: "אבדוקציה לגובה השכמות", "מצד שמאל מתקשה לבצע שילוב מלא".    משכך ברי כי התובע מתקשה בפעולות יומיומיות פשוטות, כגון חפיפת הראש, הלבשה, עריכת קניות, ביצוע סידורים וכיו"ב. כמו כן נזקק לעזרה מרובה במשק הבית בעבודות הניקיון, בישול, כביסה, גיהוץ וכיו"ב. לשם כך הוא נזקק לעזרה משמעותית. התובע גרוש ומתגורר בגפו ומשכך נאלץ בתקופה שלאחר התאונה לשכור עזרה ועד היום הוא נזקק לעזרה שכזו. במיוחד הוא מתקשה בסופו של יום עבודה, שאז הוא מרגיש כאבים עזים ומתקשה לבצע פעולות בסיסיות.   בחודש שלאחר התאונה היתה מגיעה עוזרת לביתו של התובע כשלוש פעמים בשבוע, למשך חמש שעות, ובכל פעם היה משלם עבור שירותיה 300 ₪. (מטבע הדברים והעניין בוודאי מצוי בידיעה שיפוטית של ביהמ"ש הנכבד, כבמרבית המקרים, מדובר בעוזרת שלא דווחה ומשכך אין אפשרות להמציא אסמכתאות על שכרה). יחד עם זאת נפסק כי גם אם לא הוכחו נזקי העבר בראיות :   " יכול ביהמ"ש גם לאמור נזקים כאלה במידה סבירה במקרה הצורך ואל נתפוס את התובע על כשל הבאת הראיות מצדו" (ע"א 5149/94 הסנה נ' לוי, לא פורסם, ד. קציר, פיצויים בשל נזקי גוף (2003), ע' 858).   וכן ראה למשל תא (שלום חיפה) 20019/07 צילה קליגר נ' חברת שמח בצמח תיירות ונופש בע"מ ואח' (lawdata).   "התובעת לא הביאה ראיות לעניין העסקה בשכר ולא עדים אחרים לעניין היקף העזרה לה נזדקקה בתקופת היותה בגבס ולאחריה, עם זאת סבירה מאוד טענתה, כי היא נזקקה לעזרה. …..לדעתי גם אם היתה עזרה מבני משפחה, מגיע פיצוי בגין עזרה כזו, והנני קובעת כי הפיצוי יעמוד על 7,500 ₪". בהתאם לאמור לעיל, מבוקש עבור החודש בו היתה נתונה ידו של התובע בסד גבס ובמתלה (11/13) סך 3600 ₪ לחודש. לאחר מכן ולמשך תקופת הנכויות הזמניות, עד לחודש 02/14, היינו למשך שלושה חודשים נוספים, מבוקשת עזרה בסך 2,000 ₪ לחודש. בהתאם: 2,000 X 3 = 6,000 ₪. מאז ועד היום מגיעה עוזרת לביתו של התובע פעמיים בשבוע כאשר התשלום הינו כ 200 ₪ לכל פעם, היינו סך כ 1,600 ₪ בחודש. לתקופה בת 15 חודשים, עד היום, סך 15 X 1600 = 24,000 ₪. סה"כ עזרה לעבר:	36,600 ₪
הפסדי שכר לעתיד	התובע סובל מבעיית שמיעה ובגינה זכאי לקצבת נכות כללית מן המל"ל מאז שנת 2005.  מצ"ב אישורי מל"ל בגין נכות כללית מסומנים כנספח "ו" מגבלה זו לא עצרה את התובע ומאז ומעולם עבד למחייתו ולפרנסת ביתו. בעבר הרחוק היה בעל חנות מכולת ובעשר השנים האחרונות הוא עובד באותו מקום עבודה, אצל מר דני פרידמן כנהג משאית / חלוקה בקו נקניקים של זוגלובק. שכרו של התובע לפני התאונה עמד על כ 4,200 ₪ בחודש מהסיבה שהוא ביקש שלא לפגוע בקצבת הנכות הכללית לה היה זכאי. לאחר התאונה היה בדעתו של התובע שלא לשוב לעבודה פיזית כה קשה, נהיגה שעות ארוכות על משאית, העמסת ופריקת ארגזים במו ידיו, וזאת נוכח נכותו מהתאונה שהצטרפה לנכותו הבסיסית בשל ליקוי השמיעה. אולם מעסיקו הפציר בו לשוב לעבודה גם אם בהיקפים פחותים מבעבר, ואף הבטיח כי יצא עימו לעבודה בחודשים הראשונים על מנת להקל עליו את המאמץ הפיזי. על מנת לשכנעו לשוב לעבודה הסכים מעסיקו להעלות את שכרו ולהעמידו על 5400 ₪ בחודש. מצ"ב תלושי שכר לתקופות הרלוונטיות, מסומנים כנספח "ז". התובע יבקש לפסוק לו הפסדים לעתיד לפי שכרו כיום ולא לפי השכר עובר לתאונה. בעניין זה יפנה התובע לספרו של ד' קציר, פיצויים בשל נזק גוף (מהדורה חמישית 2003) ע' 72, כי "המגמה תהיה לעשות את שכרו האפשרי של הנפגע, בסמוך למועד פסק הדין, בסיס לחישוב הפסדי השתכרותו בעתיד, במסגרת הנזק הכללי' ". עוד יפנה התובע ל ת.א  24606/01 בן עזרא שי נ' רפא"ל – הרשות לפיתוח אמצעי לחימה, "אתגר" חברה כח אדם בע"מ (פורסם ב-LawDataֽ 13/02/2005), בו בוצע חישוב אקטוארי על בסיס 15,000 ₪ הגם ששכרו של התובע עובר לתאונה עמד על 7,500 ₪ וביום מתן פסה"ד על 9,000 ₪. עוד לעניין זה ראה : ת"א 1324-05 לוי נ' רשות הנמלים-נמל אשדוד ואח' (פורסם ב-LawDataֽ). ת.א  46824-08/10 אלעד אסולין, עו"ד ב' ארד נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב, עו"ד ע' לוי (פורסם ב-LawDataֽ 27/07/2014). בהתאם, מבוקש לפסוק בגין הפסדי שכר לעתיד: 5,400 ₪ X 10% X 85.2546 = התובע יבקש לפסוק לו לעתיד הפסדים לפי חישוב אקטוארי מלא, שכן נוכח גילו ומוגבלויותיו יש ליתן משנה חשיבות לסוגיית ההיפלטות ממעגל העבודה. סביר מאוד כי כאשר לא יוכל יותר לשאת את עבודתו הנוכחית, לא יצליח להשתלב כלל עוד במעגל העבודה. או אז יהיו הפסדיו מלאים, היינו 5000 ₪ בחודש. משכך פסיקת אקטואריה מלאה בשלב זה הינה חישוב ראוי ואף מקל. זאת ועוד, התובע יפנה להלכה לפיה הנכות הרפואית במיוחד שעה שעסקינן בנכות אורתופדית, משקפת על דרך הכלל גם את הנכות התפקודית ואת הגריעה מכושר ההשתכרות. ראה ע"א 3049/93 סימה גירוגיסיאן נ' סייף רמזי פ"די נ"ב (3) 792, 799 נקבע, כי "נכות רפואית בתחום האורטופדי, תשקף בדרך כלל גם את שיעור הנכות התפקודית" (סעיף 8 לפסק הדין). וכן עא 5175/06 כלל חברה לביטוח בע"מ,שמעון אסרף נ' שמעון אסרף,צמרת רפי אסרף בע"מ ואח' , בו נקבע: "בענייננו, מצאתי כי יש להעמיד את שיעור הנכות התפקודית שנגרמה למערער על שיעור הזהה לנכות הרפואית שנקבעה לו. …. הפגיעות שנגרמו למערער הינן פגיעות אורטופדיות, דהיינו פגיעות ביכולותיו להניע את גפיו. בפגיעות מסוג זה, משקפת על פי רוב הנכות הרפואית גם את מידת הפגיעה ביכולת התפקוד הכללית.	46,037 ₪
הפסדי פנסיה	התובע יטען כי במיוחד נוכח גילו והצורך לדאוג לעתידו, יש לפסוק פיצוי גם בראש נזק זה באופן מלא.  החישוב הינו לפי 13% מהפסדי השכר לעתיד (חלק מעביד בגין פיצויים ותגמולים). בהתאם מבוקש	5,984 ₪
הוצאות לעתיד	יש להביא בחשבון שלתובע הומלץ לבצע ניתוח בכתף, אך מפאת חששותיו כי מצבו יחמיר לאחר מכן, הוא אינו מעוניין בכך בשלב זה. אולם בהחלט ייתכן כי מצבו הרפואי ידרדר וכאביו יתגברו ולא יהא מנוס מניתוח. במצב כזה בוודאי שהוצאותיו יגברו ולו לתקופת מה. לכן יש להביא זאת בחשבון בנוסף לעלויות הקיימות היום ממילא – משככי כאבים, משחות, תחבושות, ביקורות, צילומים, וכיו"ב. משכך מבוקש סך גלובלי	10,000 ₪
עזרה לעתיד	התובע יטען כי נכותו, האורתופדית, אינה מותירה מקום לספק בדבר המגבלה שהיא מטילה על יכולותיו לעבוד במשק הבית. יש ליתן את הדעת לכך שהוא מתגורר בגפו ואין בני משפחה עימו שיכולים לסייע בידו.      בעניין זה יפנה התובע לספרו של ד. קציר, פיצויים בשל נזק גוף, (2003) ע' 846, בו נכתב:   "בעניין חיימוב נ' אליאנס, נפסק פיצוי גלובלי עבור עזרה ביתית על אף ש "לא הובאה כל עדות אובייקטיבית בדבר מספר שעות העזרה שהתובע זקוק לה מדי שבוע, ולא הובאה ראייה כי בפועל ניתנה לו עזרה במינון זה או אחר". עוד מפנה המחבר ל ת"א (חי') 1519/16 מרקוביץ נ' פורטל, בו נפסק פיצוי כאמור לגבר שחי בנפרד מאשתו.   וכן ראה למשל תא (שלום ת"א) 5992-06/11 זהבה ניניו נ' קרנית – קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (lawdata), בו נפסקה עזרה לעתיד בגין נכות בשיעור 10%, בסך 10,000 ₪ הגם שהתובעת חזרה לתפקד בצורה מלאה במשק הבית.   התובע יבקש לפסוק לו עזרה בסך 1000 ₪ לחודש (המבטא כ 4-5 שעות שבועיות) עד סוף תוחלת חיים.   בעניין זה יפנה התובע ל ע"א (מחוזי י-ם) 4163/97 זקן נ' אלבוים (לא פורסם) בו נקבע כי:   "אכן שיקולו של בית המשפט שבגיל זקנה צפוי שהמערערת הייתה נזקקת לעזרה כלשהי אף ללא נכותה, העזרה לא תזדקק המערערת תהיה בוודאי גדולה יותר". 1000 ₪ X 205.1240 =	205,124 ₪

22. סך כל נזקיו של התובע לצורכי פשרה עומדים על 341,245 ₪.

23. מסכום זה יש לנכות תגמולי מל"ל בסך 16,323 ₪, (דמ"פ סך 2,520, ומענק סך 13,803 ₪ ). לתובע לא שולמו נכויות זמניות מכיוון שהוא מקבל גמלת נכות כללית העולה על הסכום שהיה אמור להשתלם לידיו כנכויות זמניות.

מצ"ב אישורי מל"ל מסומנים כנספח "ח"

________________

סיגל לביא אלבז, עו"ד

ב"כ                  התובע