כתב תביעה: תביעת רשלנות רפואית בגין הותרת שיליה ברחמה של יולדת.

תביעת רשלנות רפואית בגין הותרת שיליה ברחמה של יולדת. התיק הסתיים בפשרה פיצוי 150,00 ₪ ליולדת.

בבית משפט השלום בתל-אביב ת.א. 13/

בעניין שבין:

XXXX

ע"י ב"כ עוה"ד יטח-וולניץ מירב ו/או לביא-אלבז סיגל
מרחוב דרך עכו 221/8 ת.ד. 6300 ק. מוצקין
טלפון: 072-2501278 ; פקס: 072-2501279
דוא"ל sigallav@netvision.net.il

ובין

1. בית חולים רמב"ם
ת.ד. 9602
חיפה 31096

2. מדינת ישראל – משרד הבריאות
רחוב יפו 157, ירושלים 9434249

3. ענבל חב' לביטוח
רח' הערבה
קרית שדה תעופה ת.ד. 282
נתב"ג 7015103

מהות התביעה: תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף.
סכום התביעה: כגבול סמכותו של ביהמ"ש הנכבד

כתב תביעה

א. אקדמת מילין

עניינה של תביעה זו ברשלנות בוטה של הנתבעים 1 ו 2, אשר הותירה חלקי שיליה בגופה של התובעת, לאחר הלידה, וגרמה לה בכך נזקי גוף חמורים, תוך היזקקות לביצוע מס' ניתוחים. בסופם נותרה סובלת מ"תסמונת
אשרמן" שמשמעותה אובדן תופעת ה"ווסת הנשית", התבלות הרחם וחוסר האפשרות להרות באמצעותו.

ב. הצדדים

1. התובעת, ילידת 1972, מנהלת חשבונות ומעצבת פנים במקצועה, תהא מיוצגת בתביעה זו ע"י עוה"ד לביא-אלבז סיגל ו/או אח' וכתובתה להמצאת כתבי בי דין תהא כמפורט בכותרת.

2. הנתבע מס' 1 (להלן: "הנתבע 1" או "בית החולים") הינו מוסד רפואי הרשום ופועל כחוק בישראל, ואשר בתחומו, באחריותו, תחת פיקוחו וע"י עובדיו טופלה התובעת בכל הזמנים הרלוונטיים לכתב התביעה.

3. הנתבע מס' 2, הינו מדינת ישראל, משרד הבריאות, היה בכל הזמנים הרלוונטיים לכתב התביעה אחראי מכח פקודת בריאות העם – 1940, על הנתבע 1, על ביצוע ביקורות ופיקוח על הנעשה בו ומתוקף כך גם על צוות העובדים ועל הטיפול הרשלני שניתן בו.

4. הנתבעת מס' 3, הינה חברה מוגבלת במניות, רשומה ע"פ דין בישראל ועיקר עיסוקה במתן שירותי ביטוח, היתה בכל הזמנים הרלוונטיים לתביעה זו ביטחה את הנתבעים 1 ו 2 בפני מקרים של רשלנות רפואית כגון המקרה דנא.

ג. מסכת עובדתית

5. ביום 23/06/10 ילדה התובעת את ילדתה השלישית אצל הנתבע 1. הלידה היתה רגילה והתרחשה בשבוע ה 42 להריונה של התובעת.
6. בגיליון הלידה מצויין כי השיליה נבדקה ע"י המיילדת זהבה מאדים לא מצויין כי היה חשד לסר בשיליה או בקרומים, אולם מצויין כי נקראה מיילדת נוספת לבדיקת השיליה.
7. לאחר שחרורה של התובעת לביתה החלה לסבול מדימום שלא נפסק במשך כחודש ימים, ובשל כך פנתה למרכז רפואי זבולון.
8. בזבולון בוצעה בדיקת US לרחמה של התובעת והתגלו שאריות שיליה. לתובעת ניתן טיפול בכדורים למשך שלושה ימים. לאחר שלושה ימים שבה לביקורת בזבולון ומשם נשלחה דחוף אל הנתבע 1.

האשפוז הראשון:

9. ביום 26/07/10 אושפזה התובעת מיד והוחל טיפול בכדורים חזקים יותר, אך ללא הועיל ולמחרת היום, היינו ביום 27/07/10 בוצעה גרידה, שלאחר מכן הסתברה כלא מוצלחת, והתובעת שוחררה לביתה. תשובת מעבדה לגבי החומר שהוצא בגרידה היתה כי נמצאו: "קטעי שיליה, רובה נמקית וקטעי אנדמטריום בתקופת השגשוג"

האשפוז השני:

10. לאחר מס' ימים ממועד שחרורה מן האשפוז הראשון בו בוצעה הגרידה הכושלת, שוב החלו דימומים מאסיביים והתובעת פונתה, ביום 31/07/10 באמצעות ניידת טיפול נמרץ לבית החולים רמב"ם, שם אובחנה כסובלת מדימום וגינלי כבד. היא טופלה בתרופות להפסקת הדימום וביום 01/08/10 שוחררה לביתה. בבדיקות US שנערכו נמצא כי רירית הרחם בלתי סדירה בעובי של 16 מ"מ ועוד נמצא כי ברחם קרישי דם רבים.

11. מאז היתה מצויה התובעת בכאבים חזקים מאוד במועדים בהם היתה אמורה לקבל וסת. בנוסף לא הצליחה התובעת להרות, הגם שביקשה בכל מאודה להרחיב את משפחתה ולהיום אם לארבעה. כמו כן הוסת של התובעת היתה מועטה מאוד ולא הגיעה לכדי דימום.

האשפוז השלישי:

12. עקב הקשיים להרות ועקב הוסת המועטה והכאבים, הוחלט על ביצוע ניתוח היסטרוסקופיה, מתוך מחשבה שנוצרו הדבקויות. ניתוח זה בוצע, ביום 11/10/11, בבית חולים אסותא, בוצעה הרחבת צוואר הרחם. נמצא כי חלל הרחם היה חסום במרכזו ע"י הדבקויות פיברוטיות המחלקות את החלל כאילו היה רחם עם מחיצה. בוצעה הפרדת הדבקויות.

האשפוז הרביעי:

13. לאחר מס' חודשים היות ועדיין לא הצליחה התובעת להרות, פנתה התובעת שוב לרופא ושוב נמצאו הדבקויות רחמיות ובוצע ניתוח נוסף להפרדתן. התופעה ממנה סובלת התובעת ידועה בשם "תסמונת אשרמן".

מצ"ב תיעוד רפואי המצוי בידי התובעת בשלב זה, מסומן כנספח "א"

14. מאז האירועים המתוארים לעיל ולהלן, התובעת סובלת מתופעות קשות רבות. היא אינה מסוגלת להרות הגם שחפצה בכך בכל מאודה. הוסת שלה כמעט פסקה לגמרי בשלב מוקדם מאוד והביא עמה תופעות גופניות של בלות מוקדמת. בנוסף סובלת התובעת מקשיים נפשיים לא מבוטלים, לחצים קשים בתוך הזוגיות והמשפחה ותחושה של העדר נשיות.

ד. חוות הדעת מטעם התובעת

15. התובעת נבדקה ע"י ד"ר לוין שמואל, אשר קבע כי ללא כל ספק היתה רשלנותה מצידם של הנתבעים וכי התובעת נותרה נכה בשיעור של לפחות 30%.

16. המומחה קובע כי השלב השלישי של הלידה, היינו פליטת השליה, מחייב בדיקה קפדנית של השליה ע"י אחות מיילדת מנוסה. במקרה של חשד שמא השליה אינה שלמה, מצריך הדבר הסתכלות ובדיקה של השליה החשודה ע"י רופא מיילד. עוד נקבע כי יש לבצע בדיקה ידנית מיידית של חלל הרחם על מנת לוודא שהוא ריק.

17. עוד מסביר המומחה כי במידה והיו נמצאות ברחם שאריות היה על הרופא להוציאן, פעולה זו יש לבצע על מיטת היולדת.

18. בהמשך יש לבצע ביקורת רחמית בתוך חדר ניתוח בהרדמה כללית אשר לאחריה תטופל היולדת באנטיביוטיקה ובתרופות מכווצות לשריר הרחם.

19. במידה ולא נעשתה ביקורת של חלל הרחם, כפי שבענייננו, לא נעשתה, האישה תסבול מדימומים ממושכים, כיוון שהרחם אינו מסוגל להתכווץ ולסגור את כלי הדם העוברים דרך השריר. בנוסף יופיעו, כפי שאכן הופיעו בענייננו,

20. עוד מסביר המומחה כי הדרך לטיפול בהיוותרות שאריות שליה וחומר הריוני ברחם, היא, כאשר מצויים במרחק זמן מן הלידה, היא באמצעות גרידה. במרבית המקרים גרידה מסוג זה תותיר הדבקויות בחלל הרחם תגרום, לוסת מועטה, להפלות ולעקרות.

21. ישנם סוגים שונים של טיפולים המקובלים לאחר ביצוע גרידה – אף אחד מהם כמובן לא ניתן לתובעת.

22. המומחה מוסיף וקובע כי בענייננו, היה חסר גדול יחסית של השליה והיה צריך להיות קל לאתרו. מכאן, קובע המומחה, החלה שרשרת טעויות. הגם שהמיילדת קראה לאחות אחרת, היא לא קראה לרופא על אף שהיה עליה לעשות כן. לא נעשתה בדיקה ידנית של חלל הרחם, לא בוצעה בדיקת US לוודא שאין שאריות והתובעת שוחררה לביתה עם דימום שנמשך 33 ימים.

23. רק כעבור חמישה שבועות בוצעה בדיקת ה US והוחל טיפול בתחילה מכווץ באמצעות כדורים ובהמשך גרידה על כל הסיכונים שבה.

24. לאחר הגרידה, קובע המומחה, היה צורך במתן טיפול למניעת התכווצויות. הטיפול יכול היה להיות אסטרוגנים והשארת בלון, או התקן תוך רחמי – אולם הדבר לא נעשה.

25. בסופו של דבר בחלוף הזמן נוצרו הדבקויות קשות ברחם, הווסות פחתו והאישה לא הצליחה להרות, דבר שחייב התערבויות כירורגיות נוספות תחת הרדמה כללית ועל כל הסיכונים הכרוכים בכך.

26. למרות הטיפולים האישה הפכה עקרה ונותרה נכה בשיעור 30%, בהתאם לסעיף 27(ב) לתקנות.

מצ"ב העתק חוות הדעת מסומן כנספח "ב"

ה. העילות המשפטיות

ד. 1 הדבר מדבר בעד עצמו

27. התובעת תטען כי היא אינה יודעת וכי לא יכולה היתה לדעת מהן הנסיבות אשר גרמו לנזקיה, כי הטיפול בוצע באמצעות מכשירים ו/או תכשירים ו/או אמצעים ו/או חומרים שהיו בשליטת הנתבעת וכי הנזקים שנגרמו לה מתיישבים יותר עם המסקנה בדבר רשלנות הנתבעת מאשר עם המסקנה כי הנתבעת לא התרשלה כלפיה, הכל במובן הכלל "הדבר מדבר בעדו" שבסעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש].

ד. 4 העדר הסכמה מדעת

28. הפרת חובותיה של הנתבעת, לרבות החובה להבהיר לתובעת את סיכויי ההצלחה והכאבים הכרוכים בטיפול, גרמה לכך שלמעשה לא נתקבלה הסכמתה מדעת של התובעת לקבלת הטיפול. אילו היתה יודעת התובעת מראש את הנזק שעתיד להיגרם לה כתוצאה מהטיפול שקיבלה אצל הנתבע 1, הן במהלך הלידה ובן בשלב האשפוז הראשון בוודאי שלא היתה מסכימה לקבלם.

ד. 5. רשלנות

29. לחילופי חילופין ומבלי להודות כי חובת הראיה עליה, התובעת תטען כי הנזק אירע בשל התרשלותם ו/או רשלנותם ו/או חוסר זהירותם ו/או הפרה הוראות שבחוק מצידם של הנתבעים ו/או מי מטעמם ו/או עובדיהם ו/או שלוחיהם ו/או עושי דברם ו/או פועלים עבורם והנה אחראית באחריות ישירה/ ו/או באחריות שילוחית אשר מתבטאות בין היתר במעשים ובמחדלים הבאים:

o רשלנותם של התובעים באה לידי ביטוי בחוות דעתו של המומחה, ד"ר לוין ולרבות;
o ביצעו טיפולים רפואיים לא מקובלים, שאינם עומדים בהנחיות ובסטנדרטים המקובלים ללידה.
o לא ביצעו בדיקה מקיפה ומקובלת של השליה והגם שככל הנראה התעורר בליבה של המיילדת חשד, לא טרחה להזמין רופא על מנת שיבצע בדיקה כנדרש.
o לא ביצעו בדיקות US על מנת לוודא שלא נותרו חתיכות שליה ברחם.
o לא ביצעו ביקורת ידנית של חלל הרחם.
o לא דאגו שרופא על מנת לבדוק את השיליה.
o לא הבחינו בחוסרים ניכרים בשליה הגם שאלה היו גדולים דיים והיה מצופה כי יבחינו בכך.
o פעלו שלא בהתאם למקובל במקרים של לידות וגינאליות.
o שחררו את התובעת הביתה כשהיא מדממת דימום מאסיבי וסובלת כאבים.
o ביצעו גרידה לא מיומנת ולא נתנו כל טיפול לאחריה על מנת למנוע הדבקויות.
o בצעו גרידה לא מיומנת שלאחריה נותרו קרישי דם ברחם והתובעת נזקקה לאשפוז לשם טיפול
o גרמו לתובעת נזקים עצומים והותירו אותה עקרה.
o גרמו לתובעת להזדקק לביצוע שני ניתוחים נוספים עקב רשלנותם וגרימת ההדבקויות.
o גרמו לתובעת עגמת נפש וצער רב עקב עקרותה וחוסר יכולתה להרות בשנית.
o לא העמידו את התובעת על הסיכונים שבביצוע הפרוצדורות הרפואיות.
o לא הביאו לידיעתה של התובעת את אפשרויות הטיפול הרצויות במצבה לאחר הגרידה.
o לא בצעו התייעצויות כנדרש לגבי מצבה של התובעת.
o קבלו החלטות שגויות בנוגע לדרכי הטיפול בתובעת.
o לא העניקו טיפול ראוי ויאות מבחינת רמת המקצועיות ואיכותו הרפואית.
o הצוות הרפואי לא פעל כצוות מיומן ומקצועי, סביר והגיוני.
o הצוות הרפואי לא מילא אחר הנהלים וההנחיות ובראש ובראשונה הצורך לוודא כי השליה יצאה בשלמות.
o לא עשו שימוש בידע הרפואי הידוע הנכון והמקובל במקרים כגון זה המתואר בכתב התביעה.
o גרמו לתובעת נזק ראייתי בכך שלא נהלו את הרשומות הרפואיות כמקובל.
o בצעו פעולות וקבלו החלטות מבלי שאלה מצאו דרכן לתיעוד רפואי כמקובל.
o במעשיהן הפרו גם את חובותיהם על פי כל דין ובמיוחד את אלה המנויות בחוק כבוד האדם וחירותו תשנ"ב-1992 וחוק זכויות החולה, תשנ"ו-1996.
o של התובעת, הבעיה לשמה הגיע אליה.

ה. הנזק

30. נזקיה של התובעת הנם כבדים מנשוא. מעבר לעובדה כי היא ובעלה תכננו להמשיך ולהרחיב את משפחתם, והראיה כי הביאו את שלושת ילדיהם הראשונים לעולם בהפרשים קטנים (שלוש לידות בתוך 3.5 שנים), מצביעה על כך כי שמו להם למשימה להפוך ולהיות משפחה מרובת ילדים.

31. אפשרות זו נשללה מהם ואין צורך להכביר מילים על הנזקים הגופניים והנפשיים הנגרמים לאישה ולמשפחה כולה עקב אירועים מצערים אלה אשר הפוכה לעקרה.

32. מעבר לכך התובעת אבדה תחושת נשיות ונגרמו חיכוכים רבים בינה ובין בעלה דבר אשר משליך על שלוות המשפחה כולה.

33. התובעת חשה תופעות של גיל המעבר, של בלות נשית בשלב כה מוקדם בחייה ושוקעת בדיכאון וחוסר חיוניות, העדר רצון להמשיך וליהנות מהחיים.
34. התובעת נזקקת לעזרה ועידוד נפשיים וכן נזקקת לעזרה פיזית בגידול ילדיה מקום שהיא שרויה בצער רב וחוסר יכולת לתפקד בביתה באופן מלא.

35. התובעת טוענת כי הואיל ונזקיה נגרמו כתוצאה מרשלנותם ו/או חוסר זהירותם של הנתבעים ו/או מי מטעמם, היא חייבת לפצותם על כל נזקיהם, כמפורט להלן.

36. התובעת תטען כי הנתבעים ו/או מי מטעמם חייבים לפצותה על נזקיה הנ"ל ע"פ דיני הנזיקין ו/או ע"פ כל דין אחר.

37. ואלה נזקי התובעת אשר על הנתבעים לפצותה בגינם:

נזק מיוחד:

הפסדי שכר לעבר 50,000 ₪.
עזרת צד ג' לעבר 70,000 ₪.
הוצאות רפואיות לעבר 50,000 ₪.
הוצאות ניידות לעבר 30,000 ₪.

נזק כללי:

כאב וסבל ואובדן הנאות החיים – מדובר במקרה בו הכאב והסבל של התובעת הינם בלתי ניתנים לתיאור. לפיכך תבקש התובעת פיצוי גבוה במיוחד בראש נזק זה תוך התחשבות בכך שמדובר בתחום האינטימי ביותר והרגיש ביותר של כל אישה. יצויין כי התובעת ביקשה להרות ואף ציינה זאת בפני רופאיה (ראה תיעוד מיום 10/10/10 בו ציינה כי מבקשת להרות בתוך שנה).

הפסדי שכר לעתיד – מצבה הנפשי של התובעת משפיע על יכולתה להשתכר ויש לפצותה בגין רכיב זה לעתיד.

פגיעה באוטונומיה.

הפסדי פנסיה ותנאים סוציאליים.

הוצאות רפואיות לעתיד –לאור מצבה של התובעת היא תזדקק למעקב וטיפולים רפואיים למשך כל ימי חייה וכמו כן תצטרך טיפולים הורמונאליים בקשר עם גיל המעבר זמן רב לפני שהיתה נזקקת להם בדרך הטבע אלמלא רשלנותם הבוטה של הנתבעים.

עזרת צד ג' לעתיד – עקב מצבה הנפשי של התובעת המשפיע על תפקודה במשק הבית היא נעזרת רבות בהוריה ובקרובי משפחה ותמשיך להזדקק לעזרתם בעתיד.

38. טענות התובעת נטענות לחילופין ו/או במצטבר הכל לפי הקשר הדברים והגיונם.

39. לבית המשפט הנכבד הסמכות המקומית והעניינית לדון בתביעה.

40. אשר על כן, מתבקש בית המשפט הנכבד להזמין את הנתבעיטם לדין ולחייבם לפצות את התובעת עבור כלל נזקיה הנ"ל ו/או כל נזקים אחרים שיוכחו, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, ובתוספת הוצאות משפט לרבות שכ"ט עו"ד ומע"מ כחוק.

________________
לביא-אלבז סיגל, עו"ד

ב"כ התובעת