כתב תביעה: רשלנות רפואית בגין איחור באבחון של שבר

כתב תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף, רשלנות רפואית כנגד קופות חולים ומדינת ישראל

בבית משפט השלום בתל-אביב                       ת.א. /15

בעניין שבין:

XXXX

ע"י ב"כ עוה"ד יטח-וולניץ מירב ו/או לביא-אלבז סיגל
שד' ירושלים 15 ת.ד. 294 ק. ביאליק
טלפון: 072-2501278 ; פקס: 072-2501279
דוא"ל sigallav@gmail.com
התובעת

ובין

1. קופת חולים כללית
ארלוזורוב 101
ת"א מיקוד 6209804

2. בית חולים כרמל
רח' מיכל 7 חיפה 3436212

3. מדינת ישראל – משרד הבריאות
רחוב יפו 157, ירושלים 9434249

הנתבעים

מהות התביעה: תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף, רשלנות רפואית.
סכום התביעה: כגבול סמכותו של ביהמ"ש הנכבד.

כתב תביעה

א. אקדמת מילין
עניינה של תביעה זו בשבר שנגרם לידו של התובע ולא אובחן כראוי ע"י הנתבעת 1, בהמשך לא טופל כראוי ע"י הנתבעת 2 ובסופו של יום נותר התובע, בחור צעיר בתחילת דרכו עם נכות בשיעור 20% בידו הדומיננטית. כל זאת בשל זלזול ורשלנות של הנתבעות 1 ו 2.

ב. הצדדים

1. התובע, ילידת 1995, קטין במועד האירועים המתוארים בכתב התביעה, וחייל כיום, יהא מיוצגת בתביעה זו ע"י עוה"ד לביא-אלבז סיגל ו/או יטח-וולינץ מירב ו/או אח' וכתובתה להמצאת כתבי בי דין תהא כמפורט בכותרת.

2. הנתבעת מס' 1, הינה קופת חולים (להלן: "הנתבעת 1" או "קופת החולים"), תאגיד רשום כמשמעו בחוק ביטוח בריאות ממלכתי תשנ"ד-1994. במסגרתה טופל התובע ותחת פיקוחה והוראותיה עבדו הרופאים אשר טיפלו בתובע בזמנים הרלוונטיים לכתב תביעה זה.

3. הנתבע מס' 2 (להלן: "הנתבע 2" או "בית החולים") הינו מוסד רפואי הרשום ופועל כחוק בישראל, ואשר בתחומו, באחריותו, תחת פיקוחו וע"י עובדיו טופל התובע בזמנים הרלוונטיים לכתב התביעה.

4. הנתבע מס' 3, הינו מדינת ישראל, משרד הבריאות, היה בכל הזמנים הרלוונטיים לכתב התביעה אחראי מכח פקודת בריאות העם – 1940, על הנתבע 2, על ביצוע ביקורות ופיקוח על הנעשה בו ומתוקף כך גם על צוות העובדים ועל הטיפול הרשלני שניתן בו.

ג. מסכת עובדתית והתיעוד הרפואי

5. ביום 05/10/12 בתוך כדי אימון קיק בוקסינג, הכה התובע בידו הימנית וחש כאבים בשורש היד.

6. לאחר יומיים פנה התובע פנה לקופת החולים, מרכז רפואי "זבולון", בוצע צילום ופוענח כ : "ללא שינויים טראומטיים".

7. בדיעבד הסתבר כי אבחנה זו היתה שגויה מן היסוד וכי בצילום האמור נראה השבר באופן ברור.

8. התובע נשלח לביתו עם המלצה לחבישה בלבד. התובע המשיך לסבול כאבים עזים ופנה לרופא הילדים בקופת החולים אשר ניסה לטפל באמצעות רצועה תומכת לשורש כף היד. אך משנוכח כי אין הטבה, הפנה, ביום 06/11/12, את התובע לכירורג כף יד.

9. ביום 12/11/12 נבדק התובע ע"י ד"ר וולובסקי אלחנדרו, כירורג כף יד. באותו היום בוצע צילום וד"ר וולובסקי כתב: "צילום לאחר שבר בסקפויד (יש זוית), הפניה ל CT". עוד המליץ ד"ר וולובלסקי על שימוש בתומך שורש כף יד.

10. ביום 15/11/12 בוצעה בדיקת CT. ביום 24/11/12 ביקר התובע אצל ד"ר ברנשטיין יוסף שהתייחס לבדיקת ה CT וקבע כי ישנו : "שבר רוחבי שלם במותן של הסקפואיד עם תזוזה קלה של הפרגמנט הדיסטלי וחוסר חיבור גרמי". ד"ר ברנשטיין מפנה לניתוח בבית חולים כרמל. עוד הורה ד"ר ברנשטיין לעשות שימוש בסד ולהימנע ממאמצים.

11. אולם בשל רשלנות, איטיות וזלזול במצבו של התובע, התארך משך הזמן עד לניתוח לשנה!

12. התובע ביקש לקבוע תור לבית חולים כרמל לביצוע הניתוח, אולם נאמר לו כי עליו לקבוע תחילה תור לד"ר כצבמן ורק לאחר מכן ובהמלצתו ניתן יהיה לקבוע תור לניתוח בבית חולים כרמל.

13. ודוק: בכל הזמן הזה מתהלך התובע עם שבר עם תזוזה וללא חיבור, כאשר הוא סובל מכאבים עזים ביותר!

14. ביום 16/01/13 מגיע התובע לד"ר סמיון קרסניאנסקי שאף הוא מתייחס לממצאי בדיקת ה CT וקובע כי הוא ממליץ על התערבות כירורגית.

15. בחודש 02/13 בצר לו, פונה התובע שוב אל אורתופד קופת חולים, ד"ר עיסאם יונס, שמציע לנסות לטפל בשבר (כזכור תזוזה וללא חיבור) באמצעות מכשיר MELMAK.

16. בהמלצתו רוכש התובע את המכשיר, אך ללא הועיל, הטיפול אינו מתאים וכאביו הולכים ומתגברים.

17. ביום 19/03/13 שוב בביקורת אצל ד"ר עיסאם, מבוצע צילום ונמצא כי : " ללא שיפור".

18. ביום 17/09/13 נבדק התובע אצל ד"ר כצבמן, (באופן פרטי) והלה קובע כי הניסיון לאחות את השבר לא היה מוצלח וכן ממליץ לבצע ניתוח שחזור פתוח שבר עצם הסירה עם שתל עצם וקיבוע.

19. בסופו של דבר רק ביום 22/10/13, כשנה לאחר השבר ולאחר בדיקת ה CT שהדגימה שבר עם תזוזה ללא חיבור, מתאשפז התובע לצורך ביצוע הניתוח בידו.

20. התובע שוחרר לביתו עם יד מגובסת והוראות להותירה מורמת וליטול משככי כאבים וכן להמשיך מעקב.

21. ביום 04/11/13 הגיע התובע לביקורת לאחר ניתוח, בוצעה חבישה והושם סד גבס חדש. ביום 04/12/13 הוסר הגבס, בהרדמה מקומית בוצעה הוצאת קירשנרים משורש היד ותפירת עור עם תפרי ניילון. כן נמצאו הגבלות בתנועה.

22. התובע הופנה לפיזיותרפיה וריפוי בעיסוק וכן נתבקש להגיע להסרת תפרים לאחר 10 ימים.

מצ"ב העתק תיעוד רפואי מסומן כנספח "א"

ד. חוות הדעת מטעם התובע

23. התובע נבדק ע"י ד"ר אבינעם גורדין, מנתח אורתופדי. בחוות דעתו מצביע ד"ר גורדין על רשלנות של הנתבעות 1 ו 2 . ראשית – לא אובחן השבר הגם שלדעתו של ד"ר גורדין הוא נראה בברור בצילום מיום 07/10/12. שנית – גם כאשר כבר אובחן השבר, לאחר כחודש, לא נשלח התובע מיידית לביצוע ניתוח אלא היתה המתנה של כשנה, במהלכה טופל במכשיר MELMAK שאינו מתאים כלל לטיפול בשברים כגון זה שממנו סבל התובע. שלישית – גם הניתוח בוצע שלא כהלכה שכן לא תוקנה עמדת השבר והקיבוע נעשה כאשר הסטיה הרדיאלית נותרה ללא שינוי.

24. שרשרת הרשלנות הזו, עולה כל דמיון. לא יעלה על הדעת כי בכל אימת שהתובע טופל, הדבר נעשה בצורה רשלנית, בלתי מקצועית ותוך זלזול בשלומו של התובע.

25. המומחה מציין בחוות דעתו כי בצילום הראשון נראה בבירור שבר עם תזוזה. עוד קובע המומחה כי אי אבחון השבר הוא טעות גסה שבעקבותיה טופל מר צ'בוטר בחבישה בלבד.

26. ד"ר גורדין קובע כי : "קיבוע שאינו מספיק מוריד את סיכויי חיבור השבר ב 30%. אך בנוסף לכך שבר עם תזוזה של מעל 1 מ"מ וזוית של מעל 15 מעלות מומלץ לטפל בו ע"י ניתוח".

27. ד"ר גורדין מוסיף וקובע כי: "הטעות הרשלנית השנייה היתה של "ר וולובסקי אלחנדרו אשר, לאחר שזיהה את השבר עם התזוזה חודש לאחר שלא טופל כראוי, לא הפנה אותו לטיפול ניתוחי מיידי אלא, במקום זאת, טופל במכשיר מלמנק. טיפול זה אולי טוב לאי חיבור ללא תזוזה אך לא למקרים בהם קיימת תזוזה. ולבסוף בניתוח, לא תוקנה עמדת השבר והקיבוע נעשה כאשר הסטיה הרדיאלית נותרה ללא שינוי".

28. לבסוף קובע המומחה כי : "בדרך כלל כאשר שבר של הסקפואיד מטופל כראי ומתחבר בעמדה טובה, לא נותרת מגבלה שהיא בתפקוד שורש כף היד. במקרה של מר צ'בוטר נותרה, כאמור מגבלה שמשמעותה נכות של 20%".

29. המומחה קבע 20% נכות לפי סעיף 41 לתקנות המל"ל המפנה לקביעת הנכות לפי סעיף 35. מתוכם יש לייחס 15% נכות לחובת הטיפול הרשלני.

מצ"ב העתק חוות הדעת מסומן כנספח "ב"

ה. העילות המשפטיות

ד. 1 הדבר מדבר בעד עצמו

30. התובע יטען כי הוא אינו יודע וכי לא יכול היה לדעת מהן הנסיבות אשר גרמו לנזקיו, כי הטיפול בוצע באמצעות מכשירים ו/או תכשירים ו/או אמצעים ו/או חומרים שהיו בשליטת הנתבעות וכי הנזקים שנגרמו לו מתיישבים יותר עם המסקנה בדבר רשלנות הנתבעות מאשר עם המסקנה כי הנתבעות לא התרשלו כלפיו, הכל במובן הכלל "הדבר מדבר בעדו" שבסעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש].

ד. 4 העדר הסכמה מדעת

31. התובע יטען כי העדר הסכמה מדעת במקרה דנן בא לידי ביטוי באלה: ראשית, לא נמסרה לו האבחנה המדוייקת בדבר מצבו. אילו היתה הנתבעת 1 מפענחת היטב את הצילום ומביאה לידיעת התובע את מצבו לאשורו, היה בוחר התובע בקבלת חוות דעת נוספת, היה ניגש מהר יותר להתייעץ עם מומחה וכיו"ב. בשל אי האבחון, לא נמסרה לתובע האבחנה הנכונה ומשכך נמנעה ממנו היכולת לבחור טיפול אחר מזה הרשלני שניתן לו – תחבושת אלסטית.

32. שנית – בהמשך כאשר כבר אובחן השבר, לא הוסבר לתובע, בשום שלב, כי יש לבצע ניתוח באופן דחוף, זאת מכיוון שבמשך חודש לא נעשה דבר ויש לפעול במהירות על מנת להביא לתוצאה הטובה ביותר.

33. תחת זאת והגם ששני רופאים המליצו על התערבות כירורגית בסופו של יום ניתן טיפול רשלני של מכשיר מסוג מלמנק. גם בכך נפגעה הסכמתו מדעת לטיפול שכן לא היה מודע למצבו הרפואי ולכך שיש ורצוי לבצע טיפול ניתוחי תחת הטיפול במכשיר המלמנק. זאת ועוד, אילו היה יודע התובע כי הוא נדרש לניתוח דחוף, היה פונה במהירות לביצוע הניתוח.

34. שלישית – כאשר בוצע הניתוח הוא בוצע שלא כראוי, כאשר עמדת השבר לא תוקנה וגם בכך נפגעה הסכמתו שכן לא הוסבר לו שהניתוח שעומדים לבצע בגופו לא יהא ביכולתו להביא ליישור מלא של היד וכי למעשה כבר בשלב הניתוח ברור היה לרופאיו כי תיוותר נכות, קרי הסטייה הרדיאלית תישאר במקומה. אילו היו מביאים אינפורמציה זו לידיעתו של התובע, היה בוחר בניתוח שכן ינסה לתקן את הסטייה בידו, ייתכן והיה פונה לחוות דעת נוספת ואולי אף מבצע את הניתוח באופן פרטי במקום שבו סיכויי ההחלמה שלו היו גבוהים יותר.

ד. 5. רשלנות

35. לחילופי חילופין ומבלי להודות כי חובת הראיה עליו, התובע יטען כי הנזק אירע בשל התרשלותם ו/או רשלנותם ו/או חוסר זהירותם ו/או הפרת הוראות שבחוק מצידם של הנתבעים ו/או מי מטעמם ו/או עובדיהם ו/או שלוחיהם ו/או עושי דברם ו/או פועלים עבורם ומשכך הינם אחראים באחריות ישירה/ ו/או באחריות שילוחית אשר מתבטאות בין היתר במעשים ובמחדלים הבאים:

o רשלנותם של התובעים באה לידי ביטוי בחוות דעתו של המומחה, ד"ר אבינעם גורדין ולרבות;
o ביצעו טיפולים רפואיים לא מקובלים, שאינם עומדים בהנחיות ובסטנדרטים המקובלים במצב שבר עם תזוזה ו/או שבר עם תזוזה ללא חיבור.
o פענחו שלא כראוי את הצילום מיום 07/10/12.
o שחררו את התובע לביתו עם טיפול שאינו מתאים לשבר – תחבושת אלסטית??!
o לא ביצעו בדיקות מקיפות נוספות.
o כחודש לאחר האירוע בוצעה בדיקת CT , אולם הטיפול שניתן לתובע לא תאם את ממצאיה.
o טיפלו בתובע, לאחר בדיקת ה CT באמצעות מכשיר מלמנק, שאינו מתאים למצבו הרפואי
o המתינו זמן רב – כשנה ! עד לביצוע הניתוח שנדרש באופן דחוף מיד לאחר השבר.
o ביצעו ניתוח רשלני שבו לא נעשה ניסיון לתיקון העמדה והסטיה הרדיאלית נותרה במקומה.
o גרמו לתובעת נזקים עצומים ולרבות היוותרות נכות משמעותית בידו.
o לא העמידו את התובע על הסיכונים שבביצוע הפרוצדורות הרפואיות.
o לא בצעו התייעצויות כנדרש לגבי מצבו של התובע.
o קבלו החלטות שגויות בנוגע לדרכי הטיפול בתובע.
o לא העניקו טיפול ראוי ויאות מבחינת רמת המקצועיות ואיכותו הרפואית.
o הצוות הרפואי לא פעל כצוות מיומן ומקצועי, סביר והגיוני.
o לא עשו שימוש בידע הרפואי הידוע הנכון והמקובל במקרים כגון זה המתואר בכתב התביעה.
o גרמו לתובע נזק ראייתי בכך שלא נהלו את הרשומות הרפואיות כמקובל.
o בצעו פעולות וקבלו החלטות מבלי שאלה מצאו דרכן לתיעוד רפואי כמקובל.
o במעשיהן הפרו גם את חובותיהם על פי כל דין ובמיוחד את אלה המנויות בחוק כבוד האדם וחירותו תשנ"ב-1992 וחוק זכויות החולה, תשנ"ו-1996.

ה. הנזק

36. התובע סבל במשך שנה! מאז השבר ועד הניתוח בפרק הזמן הזה כאביו היו קשים, הוא היה על סף ייאוש פנה לאינספור רופאים אך ללא מזור. כיום הוא סובל מנכות בשיעור 20% . נכות מיותרת לגמרי שנוצרה בשל טיפול רשלני ביותר במצב רפואי לא מסובך, שאופן הטיפול בו ברור פשוט וידוע.

37. התובע יטען כי הואיל ונזקיו נגרמו כתוצאה מרשלנותם ו/או חוסר זהירותם של הנתבעים ו/או מי מטעמם, הם חייבים לפצותו על כל נזקיו, כמפורט להלן.

38. התובע יטען כי הנתבעים ו/או מי מטעמם חייבים לפצותו על נזקיו הנ"ל ע"פ דיני הנזיקין ו/או ע"פ כל דין אחר.

39. ואלה נזקי התובע אשר על הנתבעים לפצותו בגינם:

נזק מיוחד:

הפסדי שכר לעבר 20,000 ₪.
עזרת צד ג' לעבר 50,000 ₪.
הוצאות רפואיות לעבר 20,000 ₪.
הוצאות ניידות לעבר 30,000 ₪.

נזק כללי:

כאב וסבל ואובדן הנאות החיים :
40. התובע, כאמור סבל במשך שנה שלמה. הטלטל מרופא אחד למשנהו, ביצע בדיקות, פעל כעצת רופאיו, אולם לא כאביו לא פגו, עד שלאחר שנה! בוצע סוף סוף הניתוח המיוחל. יש ליתן את הדעת לפרק זמן כה ארוך, בו התובע, שהיה קטין במועדים הרלוונטיים, היה כאוב ודאוב, הוריו עמדו מולו חסרי אונים, ואין מושיע. בדיעבד התברר כי כאבים אלה היו לשווא וכי ניתן היה להביא מזור אילו רק היו מטפלים בו כראוי.

פגיעה באוטונומיה – נוכח העדר הסכמה מדעת, אין ספק כי בוצעה פגיעה באוטונומיה של התובע והוריו. אילו בוצעו אבחנות נכונות ואילו היו מעמידים רופאיו של התובע את הוריו על הצורך בניתוח דחוף אין ספק כי אלה היו עושים כל מאמץ על מנת ליתן את הטיפול הנכון והמהיר ביותר לתובע. משלא הועמד התובע על מצבו הרפואי לאשורו, ניטלה ממנו יכולת הבחירה בטיפול הרפואי המתאים ביותר והטוב ביותר.

הוצאות רפואיות לעתיד .
עזרת צד ג' לעתיד
הפסדי שכר לעתיד
הפסדי פנסיה ותנאים סוציאליים לעתיד

41. טענות התובע נטענות לחילופין ו/או במצטבר הכל לפי הקשר הדברים והגיונם.

42. לבית המשפט הנכבד הסמכות המקומית והעניינית לדון בתביעה.

43. אשר על כן, מתבקש בית המשפט הנכבד להזמין את הנתבעים לדין ולחייבם לפצות את התובע עבור כלל נזקיו הנ"ל ו/או כל נזקים אחרים שיוכחו, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, ובתוספת הוצאות משפט לרבות שכ"ט עו"ד ומע"מ כחוק.

________________
לביא-אלבז סיגל, עו"ד

ב"כ התובע